מבוא
נושא עבודה זו עוסק באסטרטגיית ההרתעה הגרעינית העמומה של מדינת ישראל.
עמימות גרעינית כפי שהגדיר אותה אבנר כהן (1) היא מצב שבו אין אישור רשמי ליכולתה הגרעינית של המדינה – ועם זאת יש הכרה בקיומה של יכולת זו, באופן המשפיע על תפיסותיהן של מדינות אחרות ועל מעשיהן.
מאז בנייתו החשאית וגילויו של הכור הגרעיני בדימונה בשלהי שנות החמישים היתה הפעילות הגרעינית שבו אפופת סוד. ישראל מעולם לא היתירה לפרסום רשמי פרטים על כושרה הגרעיני ומטרותיו האסטרטגיות, וגם לא טרחה להגיב על חרושת השמועות בעניין זה. אבל מתחילת שנות השבעים, בהסתמך על פרסומים בעולם, נבנה קונצנזוס רחב בין החוקרים את נושא ההפצה הגרעינית שלפיו ישראל כבר מימשה יכולת טכנולוגית גרעינית, והיא יצרנית של נשק גרעיני.
בעבודה זו אנסה לבחון מהי התפיסה האסטרטגית שמנחה את מדיניות ההרתעה הגרעינית העמומה של מדינת ישראל.
כאשר השערתי היא שמדיניות ההרתעה הגרעינית העמומה נועדה למנוע הכנסת נשק גרעיני למזרח התיכון, ובאותו הזמן קיומה של האופציה הגרעינית נועדה לצורך שמירה על יכולת של מפלט אחרון.
מוצא אחרון הוא מצב שבו עצם קיומה הפיזי של ישראל עומד בסכנה מיידית חד-משמעית ברורה ומוחלטת (2). הכוונה כאן היא להצלת משואה לאומית טוטאלית, אפשרות שאינה מופשטת מבחינתה של ישראל. ישראל עצם הקמתה וזכות קיומה המוסרית קשורות במאורע בעל משמעות אפוקליפטית, השואה. משום כך ראו מנהיגי המדינה, ובראשם דוד בן-גוריון, איום בהתארגנות של קואליציה צבאית כלל ערבית – במיוחד עד לשנת 1967 – איום קיומי על מדינת ישראל.
התקופה שבה אתמקד במחקר תהיה החל מהתחלת הפיתוח באמצע שנות החמישים עם הקמת התשתית בכור בדימונה ועד תחילת שנות השבעים כאשר נבנה הקונצנזוס הבין-לאומי על יכולתה הגרעינית של מדינת ישראל. חריגת אחת משני עשורים אלו, תהיה ההתייחסות להפצצת הכור בעיראק על ידי ישראל בשנת 1981, מאורע בעל משמעות מכרעת הממחיש יותר מכל את התנגדותה של ישראל לגירעון המזרח התיכון.
שיטת המחקר שבאמצעותה אפנה לבחינת השאלות השונות במהלך העבודה תהיה ניתוח תוכן. באמצעות ניתוח תוכן המבוסס על סקירה של ספרות מחקר בנושא זה של מקורות משניים, הן של ספרים והן של מאמרים, בספרות העולמים בכלל, בספרות הישראלית בפרט. מטרתי בסקירה של ספרות המחקר להבין את התפיסה הפוליטית-אסטרטגית שמנחה ומניעה את מדיניות העמימות הגרעינית של ישראל. כהן, אבנר. ישראל והפצצה, שוקן, תל-אביב, 2000, עמ' 20.
איש-שלום, דוד. האימה והתקווה , הוצאת קשת, ירושלים, 1987, עמ' 58.
יש להדגיש שאין החיבור מתיימר לתת תשובה חד משמעית לסוגייה זו, שכן ישראל מעולם לא נתנה ביטוי רשמי על כושרה הגרעיני ומטרותיו האסטרטגיות כאשר נוסחת עמימות אחת שקסמה לכל ממשלות ישראל מאז שנות השישים הסתירה מחלוקות פנימיות.
העמימות הגרעינית היתה דרכה של ישראל להתמודד עם המתחים והבעיות הכרוכים בבעלות הנשק הגרעיני (3). ראשית, ישראל נהנת ממידה לא מבוטלת של הרתעה הנובעת מחוסר יכולתן של מדינות ערב לבטל את אפשרות קיומו של נשק גרעיני בידי ישראל. שנית, העמימות מאטה את קצב מירוץ החימוש הגרעיני במזרח התיכון. באין למנהיגי ערב תשובה ליכולת הגרעינית של ישראל, מאפשרת להם העמימות להימנע מהצבת המאמצים להשגת נשק גרעיני בראש סולם עדיפויותיהם. העמימות משחררת את מנהיגי ערב מתביעות פנימיות להשגת מענה ליכולת הגרעינית של ישראל. היא מאפשרת למעצמות הגדולות להימנע מתגובות חריפות נגד ישראל, כמו כן מאפשרת העמימות לארצות-הברית להימנע מיישום חקיקה האוסרת מתן סיוע כלכלי וצבאי למדינות המצטיידות בנשק גרעיני.
בצירוף של פיקחות פוליטית והרבה מזל נוצר מצב אידאלי של קיום אפקט של הרתעה, אך מבלי לשלם את המחיר הכרוך בהכנסת שיח גרעיני גלוי. יהיה כושרה הגרעיני של ישראל אשר יהיה, עד היום נמנעה ישראל בזהירות משימוש פוליטי בכושר זה לקידום אינטרסים מדיניים. דרך שלל נסיבות אלו אשר יקבלו התייחסות מורחבת במהלך העבודה, אנסה להציג תשובה מספקת, שתשען בחלקה על הנחות וסברות ובחלקה על ידע,על מטרות העבודה.   למען מיצוי החומר בצורה הטובה ביותר, תוך מענה על מטרת העבודה, הכתוב יחולק כדלקמן:
פרק א' – יסודות ההרתעה הגרעינית: עמידה על המאפיינים התאורטים המרכיבים את ההרתעה הגרעינית, נושא חשוב בכל דיון על נשק גרעיני ואפשרויות השימוש בו.
פרק ב' – הרקע להקמת התשתית הגרעינית: הנסיבות והארועים שהביאו להחלטה ללכת בדרך הגרעינית לפי חזונו של דוד בן-גוריון, אשר להם חשיבות עד היום בגיבוש האסטרטגיה הגרעינית של ישראל.
פרק ג' – העמימות הגרעינית בשירות מדיניות החוץ: פרק זה יעסוק בעיקרו ביחסי ישראל-ארצות הברית, כאשר ארצות-הברית היתה המעצמה שתגובותיה על התוכנית הגרעינית הישראלית עיצבו במידה רבה את דרכה של ישראל אל העמימות. כמו כן תהיה התייחסות לסירובה של ישראל להיענות ללחץ האמריקאי ולהצטרף לאמנת אי הפצת הנשק הגרעיני.
פרק ד' – העמימות הגרעינית מול מדינות ערב: פרק זה מחולק לשניים, כאשר חלקו הראשון עוסק בהתייחסות הערבית למימד הגרעיני ובייחוד מצרים שביקשה להנהיג את העולם הערבי.
כך ניתן ללמוד כי כל עוד שמרה ישראל על פרופיל נמוך, העדיפו מדינות ערב ומנהיגיהם לראות את העניין כולו כטפל.חלקו השני של הפרק עוסק בשימוש הישראלי בעמימות המשתלב עם תגובות הערבים, כך שישראל נזהרה שלא לדרבן את הערבים לפתח נשק גרעיני משלהם.