עבודה זו עוסקת במבנה הפוליטי המורכב של הימין ברפובליקת ויימאר, ובמיוחד בנסיונות להקים מפלגה שמרנית מתונה. היא מנסה לענות על השאלות: האם היה ימין מתון בגרמניה? האם היה סיכוי ליצירת ימין כזה? האם היתה זו גזירת גורל, שהימין הגרמני שיתף פעולה עם היטלר והנאצים? ואולי היה ניתן ליצור גוש ימני שפוי שיעמוד חוצץ בפני הנאצים והקומוניסטים כאחד?
תוכן עניינים
הקדמה פרק ראשון: הפילוג ב-DNVP – רקע
היסטורי פרק שני: מפלגת העם השמרנית – תנאי פתיחה אידיאולוגיים פרק שלישי: מפלגת העם השמרנית – ארגון ופוליטיקה סיכום ומסקנות הקדמה האם היה ימין מתון ברפובליקת ויימאר? שאלה זו הטרידה לא מעטים מההיסטוריונים העוסקים בחקר התקופה. במאמרו, "התפרקותה של מפלגת העם הגרמנית-לאומית", טוען ההיסטוריון אטילה צ'נאדי כי רפובליקת ויימאר נפלה, בין היתר, הואיל ולא היו כוחות ימניים מתונים במפה הפוליטית. צ'נאדי טוען כי מפלגה שמרנית-לאומנית חזקה, המסוגלת לשתף פעולה עם גופים פוליטיים אחרים ולהרכיב קואליציה עם המרכז, היתה יכולה לאזן את המפה הפוליטית של ויימאר. במקרה כזה, היתה למפלגות המרכז, כדוגמת הצנטרום הקתולי (Zentrum), אפשרות להרכיב שתי קואליציות חלופיות – עם השמאל או עם הימין.
אפשרות כזאת היתה עשויה לרכך משברים פוליטיים, למנוע מצב של מבוי סתום, ולאפשר מחלוקות פוליטיות בלא "שבירת כלים", פיזור הפרלמנט ובחירות חוזרות ונשנות.
            עד
1 930, לא מילאה אף מפלגה את המשבצת של ימין מתון, העשויה להיראות למשקיף חיצוני כטבעית והכרחית לכל מערכת פוליטית. מסיבות שעוד נעמוד עליהן בהמשך, לרוב לא הסכימה מפלגת העם הגרמנית לאומית (DNVP) לקבל על עצמה אחריות שלטונית, ובדרך כלל נותרה מפלגת אופוזיציה רדיקלית. מפלגת העם הגרמנית (DVP), תחת מנהיגותו של שר החוץ הנצחי , גוסטב שטרזמן, הפכה בהדרגה למפלגת מרכז בורגנית, שייצגה בעיקר אינטרסים של תעשיינים מתונים. עד מותו של שטרזמן (1929) בקושי נחשבה למפלגת ימין, ולאחר מכן שינתה כיוון, התאחדה עם ה-DNVP ונסחפה לימין הקיצוני. יתר רסיסי המפלגות הימניים, כמו מפלגת האיכרים הלאומית או המפלגה הכלכלית, מעולם לא הצליחו לצבור כוח פוליטי משמעותי.
            בשלהי 1929 וב-1930, נראה היה שמפלגת ימין מתונה הולכת וקורמת עור וגידים. עקב מחלוקות אידיאולוגיות וסכסוכים אישיים, התפלגה ה-DNVP פעמיים, ב-1929 ו-1930, פילוג שהיו לו שתי תוצאות עיקריות: ראשית, ה-DNVP, תחת הנהגתו של אלפרד הוגנברג (Hugenberg) הקצינה את עמדותיה ושיתפה פעולה באופן הולך וגובר עם היטלר והמפלגה הנאצית, ושנית – הפלגים שפרשו הקימו מפלגה חדשה, מתונה יותר, "מפלגת העם השמרנית" (KVP).
בעבודה זו ברצוני לבחון, תוך שימוש במקורות ראשוניים ומשניים, את חייה הפוליטיים של "מפלגת העם השמרנית", בראשותם של גוטפריד ר. טרבירנוס (Treviranus), והרוזן קוּנוֹ פון ווסטרפ (Westarp). אנשים אלה נחשבים בעיני חלק מההיסטוריונים, ביניהם גם קארל ד. בראכר (Bracher), כשמרנים מתונים, שהיו מוכנים לשתף פעולה עם הקבינט הנשיאותי של ברונינג (Brüning), כנגד הקו האנטי-רפובליקאי והלאומני הבלתי מתפשר שהוביל הוגנברג.
ווסטרפ וטרברינוס נתמכו בידי הנשיא הינדנבורג, כמו גם בידי תעשיינים, אצילים ומנהיגי חקלאים פרגמטיים, שרצו לקדם את האינטרסים שלהם גם תוך שיתוף פעולה מוגבל עם מפלגות רפובליקניות. אך היוזמה להקים מפלגת ימין מתונה נחלה כישלון חרוץ בקלפי.
תנועתם של ווסטרפ וטרברינוס לא הצליחה מעולם להפוך לכוח פוליטי משמעותי, ובאפריל
1 932 נמחקה לחלוטין מהמפה הפוליטית.
יש לציין כי בכל מערכת פוליטית שהיא, לא פשוט כלל להקים מפלגה חדשה ולהבטיח את הצלחתה ככוח פוליטי בר-קיימא לאורך זמן. כלל זה היה תקף ביתר שאת במערכת הפוליטית הכאוטית של רפובליקת ויימאר, שהתאפיינה במשברים קואליציוניים, בחירות חוזרות ונשנות ונדידת בוחרים בין המחנות הפוליטיים. טענתי היא, שעל מנת להקים מפלגה חדשה, יש צורך למלא שני תנאים עיקריים. ראשית כל, במערכת הפוליטית חייבת להיות משבצת פנויה מתאימה.
כך, למשל, אם היה מחליט אי מי להקים מפלגה קומוניסטית נוספת בווימאר, סביר להניח שהיה נכשל, משום שמשבצת פוליטית ואידיאולוגית זו נתפסה כבר באופן מוחלט בידי ה-KPD. לעיתים, משבצת פוליטית עלולה להיעלם, ובמקרה כזה תתפוגג גם המפלגה שהסתמכה עליה. דוגמא טובה לכלל זה היא המפלגה הדמוקרטית הגרמנית, DDP, שהיתה מבוססת בעיקר על בורגנים, בני המעמד הבינוני, שתמכו ברפובליקה. היות שמעמד זה הלך והצטמק, הלכה מפלגה זו ונחלשה, עד שנעלמה לחלוטין. שנית, גם אם יש משבצת פוליטית פנויה, לא בטוח כלל שהמפלגה החדשה תצליח לנצל אותה. על מנת להקים כוח פוליטי חדש יש צורך בכושר ארגוני מעולה, מנהיגות, מעוף וכריזמה.
לאור זאת, אנסה לבחון את כישלונה של ה-KVP, להתפתח כמפלגת ימין מתונה. האם נכשלה מאחר שהמשבצת הפוליטית שלה נעלמה, או שמנהיגיה לא היו מוכשרים דיים על מנת לפתח מפלגה באותה המשבצת? לשם כך אסקור את דרכה של המפלגה, תוך כדי שימוש במקורות משניים, אך גם בחומר ראשוני כנאומים, מכתבים וכתבות מביטאון המפלגה. לבסוף, אנסה להגיע למספר מסקנות כלליות הנובעות מכישלונו של ניסוי פוליטי זה.