עבודה זו עוסקת בהתפתחותה של הדת היפנית החדשה טנריקיו, באמצע המאה ה-19. העבודה מנתחת במיוחד את הרקע ההיסטורי והאידיאולוגי להתפתחותה של טנריקיו (דת החכמה השמיימית), את חייה של המייסדת, נאקיימה מיקי ואת הסיבות הפוליטיות, החברתיות, הרעיוניות והדתיות להצלחתה המרשימה.
תוכן עניינים
הקדמה פרק ראשון: נקאיימה מיקי עד להתגלות פרק שני: נקאיימה מיקי לאחר ההתגלות:
ראשית דת החכמה השמיימית פרק שלישי: מוכר ומוזר, רחוק וקרוב:
התיאולוגיה של טנריקיו פרק רביעי: תגובת הממשלה כזרז להתפתחות טנריקיו     סיכום ומסקנות הקדמה במחוז קנסאי שבמערב יפן שוכנת עיר בינונית בשם טֶנְרִי, שבדרך כלל אינה מופיעה במפות התיירות ומדריכי הטיולים. מיליוני תיירים פוקדים כל שנה את הערים העתיקות שבסביבה, במיוחד מרכזים בודהיסטיים עתיקים כקיוטו ונארה, אולם נוטים לפסוח על עיר שדה זו ובדרך כלל אף אינם יודעים על קיומה. אולם בכל זאת, מדובר במרכז דתי מהחשובים ביפן- אותו פוקדים כל שנה מאות אלפי עולי רגל מיפן והעולם כולו.
             במרכז העיר טנרי ניצב מקדש, בנוי בסגנון מסורתי יפני, ומסביבו קומפלקס אדיר של אכסניות, בתי ספר, משרדים, חנויות, מסעדות ובריכות שחייה. מצלמות וידאו מתעדות את המקדש יומם ולילה, ומשגרות תמונות חיות למחשבים של מאות אלפי מאמינים ברחבי העולם. מסביב למקדש צמחה, מאז ראשית המאה העשרים, עיר שלמה, הכוללת בית חולים, מוסדות חינוך, אוניברסיטה מפורסמת ברמתה הגבוהה וספריות עשירות. העיר היא מרכזה הדתי, המנהלי והרוחני של דת החכמה השמימית, או ביפנית- טָנְרִיקִיוֹ (天理教).
            במרכזו של המקדש ניצב עמוד עץ חלול, המכונה בפי המאמינים קָנְרוֹדאי, עמוד הטל המתוק. מקום זה, לפי דתם, הוא המקום החשוב בעולם. שם ברא האל האחד, אלוהים ההוֹרֶה, טֶנְרִי אוֹ-נוֹ-מִיקוֹטוֹ , את האנושות כולה. שם, מיליוני שנים לאחר מכן, מסר לנביאתו המסוּרה- נקאיימה מיקי (הידועה בקרב המאמינים כ"אם הנכבדת", אוֹיָה-סָמַה) את התורה הרוחנית שאמורה ללמד את העולם כולו את סוד "החיים המאושרים", האידיאל העליון של דת החכמה השמימית. מסביב לעמוד מתאספים המאמינים, הן תושבי טנרי והן עולי רגל מיפן, ארצות הברית, קנדה, אירופה, דרום אמריקה וקונגו, צופים בריקודים הקדושים הידועים רק לבכירי הכנסייה וראשיה, מתפללים ומקבלים את מתנת הריפוי האלוהית, אוֹ-סָזוּקֶה. המאמינים כולם מאוחדים במסורת פולחנית, ליטורגית ובאמונה בכתבי הקודש העיקריים של הדת: ספר "קצה המכחול" (אוֹפוּדֶסַקי) ו"שירת ריקוד הקָגוּרָה" (מִיקָגוּרַה-אוּטַה) שנכתבו בידי המייסדת, נקאיימה מיקי, כמו גם "ספר ההנחיות" (אוֹ-סַשִיזוּ), שנכתב בידי ממשיכה ויורשה- הנגר איזוֹ איבּוּרי.
            דת החכמה השמימית, שמונה כיום כשני מיליון וחצי מאמינים ביפן וברחבי העולם כולו, נוסדה, לפי הסיפור הרשמי, ב-1838, בידי איכרה יפנית, עקרת בית בשם נקאיימה מיקי. בעשרים השנים הראשונות לקיומה של הדת, היה אפשר לספור את חסידיה על אצבעות יד אחת: מיקי, המייסדת, בנה שוּגֵ'י ובתה קוֹקַאן. במשך שנים סבלה מיקי מספקנותו ומחשדונותו של בעלה, מעוינותם של השכנים, ומהבוז והלעג של הסביבה. אולם עם חלוף הזמן, חל מהפך דרמטי: תושבי הכפר הקטן שבו גרה, כמו גם מספר גדל והולך של אנשים מהסביבה, החלו לראות בה אלה חיה ולעלות לרגל לכפרה. בשנת מותה, 1887, כבר מנתה "דת החכמה השמימית" יותר ממאה אלף מאמינים , ואף הוסיפה לגדול ולהתפתח.
            בעבודה זו אנסה לבדוק את סיבות הצלחתה של דת החכמה השמיימית בעשורים הראשונים לקיומה, מההתגלות ב-1838 ועד מותה של המייסדת ב-1886. כיצד הופכת אישה איכרה ענייה מכפר פרובינציאלי למנהיגה של תנועת המונים? מה גרם לבוז וללעג שרחשו לה הסובבים להפוך לאהבה ולהערצה? הסיבות לכך, כפי שנראה, מורכבות למדי, וקשורות לאופייה של מיקי וכישרונותיה, לתיאולוגיה המיוחדת של טנריקיו, כמו גם לתנאים ההיסטוריים המיוחדים של החברה היפנית בימים ההם.