תקציר מאז קום המדינה ועד לתחילת שנות ה- 90 הסתכמה העלייה לישראל בכ- 3 מיליון עולים. לכן ניתן לראות בחברה הישראלית "חברת מהגרים" על כך המשתמע מכך.
בעשורים האחרונים אנו עדים להתחדשות עליה המונית לארץ. גל העלייה מברה"מ שהחל בסוף שנת 1989, הביא לישראל בשנים 1990-1997 מעל 710 אלף עולים. כמו כן במהלך התקופה 1980- 1992 למעלה מ- 40,000 יהודים אתיופים עזבו את אתיופיה והיגרו לישראל. העלייה מאתיופיה החלה בשנת 1977 והגיעה לשיאה במהלך שלושה מבצעים- מבצע "משה" ומבצע "מלכת שבא" בשנים 1984-1985 , ומבצע "שלמה" בשנת 1991 (בן עזר, 1992).
מהלך זה שינה את פני החברה הישראלית ודרש הסתגלות למצב החדש, הן מהעולים והן מהותיקים. עם השנים התפתחו תפיסות עולם באשר לקליטת העולים ועוצבו דגמי עלייה.
ראשית העלייה מאופיינת בדגם של אסימילציה – מודל כור ההיתוך כמבנה קליטה.
משמעות דגם זה הייתה דרישה לזנוח את התרבות המקורית ולסגל את התרבות של הקבוצה הדומיננטית. הגישה שננקטה הייתה של אתנוצנטריות (אולטמן, טטר, 1999).
הדגם השני אותו החלו לאמץ בשנות ה-80, 90 הוא דגם הפלורליזם התרבותי- שבו קבוצות תרבותיות שונות חיות זו בצד זו באמצעות הסדרים חברתיים מאפשרים.
באופן זה התפתחה בישראל התייחסות אמביוולנטית לעליה. אמנם המושג "קיבוץ גלויות" מקובל ושגור עד היום, אך באופן מעשי חווים העולים שורה של קשיים ונתקלים לעיתים קרובות ביחס מלגלג ומתנשא מצג ישראלים ותיקים (בכור-כהן,
2 001).
תפיסה זו מוחרפת בקשר שבין ישראלים ותיקים לבין עולי אתיופיה, הנתפסים בעיניהם של הותיקים כפרימיטיביים. כשחורים, האתיופים נראים באופן ברור כשונים, אך חשוב יותר הם מגיעים מעולם בו לא התוודעו לטכנולוגיות מתקדמות (בן עזר, 1989).
מעבר תרבותי והגירה מוכרים כאירוע חיים לוחץ , כסיטואציה של משבר, אשר מגביר רגישות פסיכולוגית. הפרט נאלץ לזנוח מציאות מוכרת ולסגל מציאות חדשה. המעבר לשפה אחרת לבדו יש לו תפקיד חשוב בחוויה הפסיכולוגית של הפרט. אדם ששלט בשפת המקור ברמה גבוה, חש רגרסיה בשימוש בשפה הגורמת לתחושת שוליות ותלות, תסכול וחוסר אונים.
קשיי ההגירה באים לידי ביטוי במאפיינים רבים וניתן לראות כי קושי ההגירה יהיה קל יותר או קשה יותר ביחס למשתנים כמו: גיל העולה, האם העלייה הייתה רצונית או כפויה, מאפייני החברה הקולטת, מאפייני החברה ממנה הגיעה, מצב סוציו-אקונומי ועוד (דותן, 1990).
עלייה מהווה מאורע משברי המוסיף שלב חדש למעגל החיים של המשפחה והפרט.
ההסתגלות לחברה החדשה אינו מאורע חד פעמי אלא תהליך מתמשך, שיכול לפגוע בצורה שונה בכל אחד מבני המשפחה.
מתבגרים רבים לומדים את אורחות החיים בארץ הקולטת ואת שפתה מהר יותר מהוריהם, ועובדה זו גורמת לכך שבמשפחות רבות מתרחש חילוף תפקידים. הילדים הופכים להיות המתווכים בין ההורים ובין החברה החדשה וההורים נעשים תלויים בילדיהם (הורוביץ, 1996) נערים בגיל ההתבגרות עלולים לעבור את משבר העלייה באורח קשה יותר, שכן השינוי המתחולל בסביבה החיצונית, הנובע מן העלייה, הנו בנוסף לשינויים הפנימיים אותם עוברים המתבגרים במישור הפיזיולוגי, פסיכולוגי וחברתי. בישראל , תופעת העבריינות והוונדליזם בקרב בני נוער עולים הולכת ומתחזקת. בני נוער אתיופים מעורבים ב- 2.8 אחוז מתיקי החקירה שפתחה המשטרה בשנה האחרונה בנושא עבריינות נגד בני נוער. דוח אחר מגלה כי ילדי עולים מהווים 37% מכלל הנוער המשתמש בסמים. מספר התלמידים הנושרים בקרב העולים גדול באחוז ניכר מהוותיקים בכל הכיתות.
בהיעדר יכולת התמודדות נאותה, מפנה מערכת החינוך פעמים רבות את ילדי העולים למוסדות לחינוך מיוחד. אנו עדים לגילויי אפליה אף במערכת החינוך. לפני מספר חודשים דווח ב- ynet על גן ילדים בלוד שפתח השנה כיתה נפרדת לתלמידים ממוצא אתיופי בלבד.
תהליכים שכאלו מוצאים כותרת במסווה חינוכי של :שילוב והפרדה (אינטגרציה וסגרגציה), הנותן לגיטימציה להפרדה במוסדות החינוך.
משתנה נוסף הבא לידי ביטוי בסקירה הספרותית ובשאלת המחקר הנו הדימוי העצמי.
ממצאי מחקרים מדגישים את חשיבות הדימוי העצמי לגבי תפקוד, מוטיבציה, הסתגלות הפרט והרגשתו בשלבים השונים של חייו (מוס, 1988).
מעבר לקשיי העלייה שתוארו לעיל ויתוארו בהרחבה בגוף העבודה, יוצג תהליך התפתחות הדימוי העצמי והאופן שבו אירוע משמעותי כמו :הגירה , יכול להשפיע על האופן שבו המתבגר/ת יתפסו את עצמם.
עבודה זו עוסקת בדימוי העצמי- הפנימי, החיצוני , הלימודי והחברתי של מתבגרים עולים לעומת מתבגרים ישראלים ותיקים.