-מבוא-   השואה משמשת כאחת החידות האדירות ביותר בתולדות העמים, אם לא האדירה שבהן. זאת מכבר דובר על העוצמה שיש באירוע הזה אשר התרחש בליבה של אירופה והציביליזציה המערבית בשיאה של המאה ה20- והעידן המודרני, על הייחודיות בראשיתית שלה כנסיון מעשי של השמדה אתנית מוחלטת בכלים תעשייתים והמוניים.
  בעשורים האחרונים התרחב מאוד המחקר ההיסטורי העוסק בהשמדת היהודים באירופה- ואחת הוא אם מדובר בהתחקות אחר שורשי האנטישמיות הנאצית והתפתחותה, אחר המדיניות שנקטו הנאצים כלפי היהודים, אחר "הפתרון הסופי של השאלה היהודית" לכשלעצמו, או אחר העמדות והתגובות של החברה הגרמנית בתקופת המלחמה, של המדינות הניטראליות, של בעלות-הברית, של הכנסיה ושל העולם המערבי מחד, ושל הקורבנות היהודים מאידך; למעשה, אחר כל התנאים אשר התקיימו בעת התגשמותו של הקץ על העם היהודי באירופה.
  בחינת עצם המהות של "הפתרון הסופי", כאבן-בוחן בסיסית בחקירה היסטורית של השואה, עניינה אותי מלכתחילה. בעבודה זאת ניסיתי להציג גישות רבות ומגוונות אשר ידגימו את רוחב היריעה שיש למחקר ההיסטוריוגראפי של "הפתרון הסופי".
התרבות המחקרים, התיזות ההיסטוריות והפרסומים שפשטו ולבשו צורה במהלך הזמן; יצירתם של שני צדי מתרס עזים בוויכוח אודות מהותו של "הפתרון הסופי"; המעבר ההרסני מאנטישמיות להשמדה, ובאשר לאנטישמיות הנאצית ולשיטות שהפעיל הרייך השלישי נגד היהודים- אי אפשר שהערכה כללית של המחקרים ההיסטוריים שראו אור מאז תום המלחמה לא תחתור לפתרון שאלה מרכזית אחת: כלום מאפשרים מחקרים אלה לשלב את האירועים הנידונים בהם בתוך מסגרת של הסבר היסטורי כוללני, מקיף ועקיב, או שמא אין בהם אלא הארות מקוטעות מאוד שאין בהן כדי לפתח סינטזה משמעותית שעשויה להוביל בסופו של התהליך להבנה אחת שלמה.
  לגביי ההיסטוריון המבקש לרדת לעומקה של שואת היהודים המכשול החשוב ביותר הוא אופיו הייחודי המובהק של האסון. אין זאת רק שאלה של זמן ושל פרספקטיבה היסטורית. ספק בעיני אם כעבור אלף שניםייטיבו אנשים להבין את היטלר, את אושוויץ, מאיידניק וטרבלינקה יותר מכפי שאנו מבינים אותם כיום. התהיה להם פרספקטיבה היסטורית טובה יותר? להפך, ייתכן שהדורות הבאים יבינו את כל זה אפילו פחות מאיתנו[*נבג1] 2.   בעבודה זאת ייעשה נסיון  לבחון את "הפתרון הסופי", כתוצר ממשי של תהליכים מהותיים, בצורה רחבה וכזאת הקושרת אותו להיבטים נוספים של השואה היהודית במלחמת-העולם השנייה. תחילה יוצג  "ריב ההיסטוריונים", כמקובל בסקירתו של "הפתרון הסופי" ולאחריו ייבחן עניין "דמות הרוצח" על שלושת מימדיה. השאלה שלפיה נבנה שלד העבודה, תנסה לקשור בין כל זרם ב"ריב ההיסטוריונים" (אינטנאציונאליזם אל מול פונקציונאליזם) לבין דמות הרוצח "המתאימה" או המתיישבת עם אופן ניסוחו. בהתאם לכך נוסח הקשר בין שני החלקים בכך שיצירת דמות הרוצח היא למעשה ההגשמה האינדיבידואלית של "הפתרון הסופי", באם הוא תוצאה של אידיאולוגיה מובנית (אינטנאציונאליזם) או תוצר של תהליך נסיבתי ספציפי אשר התרחש ברייך השלישי ובשטחיי כיבושו והוביל לצורה של השמדת היהודים.   הניגוד בין שתי האסכולות הוא שיוצר את הקרקע
הרחבה המצמיחה וויכוח מעניין ומרתק על מהותו של "הפתרון הסופי"- באם היה זה אכן תוצר של תהליך קבוע ומוגדר מראש, המקיים את הרציפות בין האידיאולוגיה של שנות העשרים ובין ההשמדה הסופית, ובאם היה "הפתרון הסופי" לא יותר מאשר תוצאה "טכנית" הנבעה מהמבנה הסבוך של הרייך השלישי, של יחסי-הכוחות בתוכו ובתהליכים המתרחשים בתוך הרייך בזמן ההתעצמות והמלחמה, וממנו נשלח ענף שיכול להצמיח שאלה שתקשור בין כל דפוס לבין יצירת דמות רוצח אשר תהלום את הטיעונים השונים.
  כמובן שאין בעבודה זאת כדי להציג מסקנה חדה וברורה וכי הכלים העומדים לרשותי אינם מאפשרים ניסוח היסטוריוגראפי לחלוטין, אך בעבודה זאת בהחלט מצאתי עניין רב, העמקתי ורכשתי ידע כלל לא מצומצם אודות הנושאים הספציפיים בהם עסקתי, וניסיתי ליצור דגם מבוסס ומהימן של סינטזה בין בחינת מהותו של "הפתרון הסופי" ובין אופי הגשמתו והוצאתו אל הפועל בעצם יצירת האנשים אשר מימשו את מפעל ההשמדה.
  ייתכן וכל הנסיון הזה- הן של סימון הגישה המתאימה והמדוייקת מבחינה היסטוריוגראפית והן בבחירת דגם של פושע המלחמה- סופו בכשלון; קשה להניח שיש הן גישה מתאימה והן מודל אשר יחברו את הקצוות הפרומים של המחקר ההיסטורי בכל הנוגע ל"פתרון הסופי"; ואלי כלל אין צורך בנסיון שכזה. אך חרף זאת, האתגר המזדמן לעוסק בנושאים מרתקים שכאלה ובעניינים המהותיים ביותר, לפי דעתי, של התרחשות באירופה של מלחמת-העולם השנייה, הוא רב יותר.                                    תוכן עניינים:
מבוא ….……..…………………………4-6
פרק ראשון-                                   סקירת גישות היסטוריוגראפיות שונות                  אודות מהותו של ה"פתרון הסופי".……….. 7-37                                                                                                    פרק שני- בחינת "דמות הרוצח" ומאפייניהם של הדפוסים השונים  ..[*נבג2] ………38-72         ב.1. קטגוריזציה   ….…………………… 38-39
ב.2. על רוצחי המנגנון הביורוקראטי   ……  40-44     ב.3. על רוצחי המנגנון המשטרתי   ………. 45-58
ב.4. על "הרוצחים הפשוטים……………”    59-72
פרק שלישי-                                    דיון…………………………………….    73-83
סיכום ומסקנות………………………        84-89
ביבליוגראפיה…………………………         90-91

2 ISAAC DEUTSCHER, “THE NON JEWISH AND OTHER ESSAYS”, LONDON OXFORD UNIVERSITY PRESS, 1968 P.168     [*נבג1]ההפניה הביבליוגרפית לא ברורה לי. מהו המס' שהוצב לפני המחבר ? האם זהו המיספור הארכיוני של המיסמך ? אין צורך לשלבו בעבודה.
 [*נבג2]פרט את פרקי המישנה, הכותרת שלהם (ב.1
קטגוריזציה – לדוגמא) וכן מספרי העמודים.