מכירת בשר חזיר בישראל: סמכות מקומית או ארצית?
עבודה סמינריונית מוגשת ע"י  XXXXXX ת.ז XXXXX מוגשת לפרופסור XXXXX מבוא
"תשעה שופטים יכריעו בנושא חוקי החזיר. הרכב מורחב של תשעה שופטי בית המשפט העליון בראשות הנשיא אהרון ברק, יכריע בעתירות הדורשות לבטל את חוקי העזר העירוניים האוסרים מכירת בשר חזיר במרכזי הערים בישראל. כך החליטו אתמול שלושה שופטי בג"ץ, שדנו בארבע עתירות שהוגשו בסוגיה הרגישה.
העתירות הוגשו ע"י ח"כ מרינה סולודקין , סיעת שינוי וחברה המשווקת מוצרי חזיר לחנויות בטבריה.
שר הפנים הקודם אלי ישי סבר שיש לאסור כליל מכירת בשר חזיר.
השר הנוכחי אברהם פורז משינוי הציג בבג"ץ עמדה הפוכה.
פרקליטות המדינה טענה מצידה כי בערים שבהן מתגוררת אוכלוסייה גדולה של עולים מחבר המדינות יש לאפשר מכירת בשר חזיר – מחוץ למרכז העיר." (כתבה מאת מיכל גולדברג, ידיעות אחרונות, 13/8/2003) .
אחד השסעים המרכזיים בחברה הישראלית הוא בתחום דת ומדינה. הבעיות בתחום זה מופיעות לא רק בציבור היהודי אלא לא אחת גם בין דרוזים, מוסלמים ונוצרים, אך הבולטות היא מטבע הדברים בציבור היהודי.
יש לי אמונה עמוקה בכך ששביל הזהב יפה בנושא זה במיוחד. אין מקום להקצנה משום כיוון, יש לחפש ככל הניתן – והדבר אפשרי – מרחבי הסכמה פנימיים. אני מאמין שכך הדבר בענייני גיור – לכן תמכתי בהמלצות ועדת נאמן, שדומות להן עוצבו גם בשנים קודמות בשעה שנזדמן לי לעסוק בנושא כמזכיר הממשלה – כך בענייני שבת, הכותל, ארכיאולוגיה, מכירת חזיר ועוד – בית המשפט, וגם אנו, מתלבטים מאוד באשר לדרך הנכונה, שכן כשהמדובר על ציבור – מיהו הציבור שעליו מדובר, כשבשני קמ"ר ממשרד המשפטים יש ערבים, חרדים אשכנזים ומזרחיים, ציבור מסורתי, ציבור חילוני. מיהו הציבור? מכאן הצורך בחיפוש שביל הזהב. (רובינשטיין אליקים (2003) אנו חיים בעלמא דשקרא . מתוך  הרצאת היועץ המשפטי לממשלה, בפורום למשפט וחברה (כ"ו חשון תשס"ד, 21.11.03), בכינוס השנתי של המכללה האקדמית נתניה, שהתקיים במעלה החמישה)   כתבה עדכנית זאת ודברי היועץ המשפטי לממשלה מתמצתים את הסטטוס הנוכחי הבעייתי והסבוך של נושא עבודה זאת.
הזכות לאיסור על מכירת בשר חזיר ניתנה בחוק לרשויות המקומיות, אך הנושא הוא נושא ערכי ועקרוני ויעיד על כך הזמן הרב בו נדון הנושא בבג"ץ וההרכב המיוחד שמונה לדון בנושא.
לכאורה נושא זה אמור להיות באחריות הרשויות המקומיות מתוך הנחה שכל רשות מקומית, בהתאם לאופי האוכלוסייה בה , תמצא את הדרך ליישם או לא ליישם את החוק ולהפעיל את סמכותה בהתאם לתנאים המקומיים.
בפועל, השלטון המרכזי, במיוחד משרד הפנים האחראי על הרשויות המקומיות, אינו נייטרלי ועמדתו משתנית בהתאם לזהות המפלגתית של השר המכהן בתפקיד.
בשאלה זאת באות לידי ביטוי דילמות רבות כגון:
האם נכון לתת בידי הרשויות המקומיות סמכות בעניין מסוג זה?
האם יכול הרוב לכפות דעתו על המיעוט?
האם יכול המיעוט לכפות דעתו על הרוב?
האם הכפייה סותרת או מתאימה לעקרונות המשטר הדמוקרטי? לאיזה רוב או מיעוט יש להתייחס? לשכונה בה ממוקמת החנות?, לעיר?,למדינה?
האם סדרה של החלטות של רשויות מקומיות עשויה / עלולה לעצב מדיניות בקנה מידה ארצי? כאמור, חוקי עזר עירוניים ישנים אלו מעוררים שאלות עקרוניות וקשות, שיוכרעו בעתיד בפסק הדין של בג"ץ. רשויות מקומיות רבות ממתינות לפסיקת בג"ץ וכמוהן בעלי חנויות למכירת בשר חזיר, הציבור הדתי והציבור החילוני – בעיקר העולים מחבר העמים.
חוק עזר זה נובע מחוק ההסמכה של הרשויות המקומיות ודילמה דומה נובעת מחוק ההסמכה עוסקת בפתיחת בתי עסק ובתי עינוגים בשבת.
עבודה זאת תסקור את הנושא ואת הדילמות הכרוכות בו .