משפחה בגירושין: התמודדות בשלבי החיים השונים עבודה מסכמת מטרת העבודה היא לקשר בין הלמידה בכיתה והמקורות התיאורטיים לבין מציאות החיים של משפחות המתמודדות עם גירושין. משפחה בגירושין עבודה זו מספרת ומנתחת את "סיפור הגירושין" של שחר, בחורה בת 23, שהוריה התגרשו לפני כארבע שנים. שחר הינה בת בכורה למשפחה בת חמישה נפשות. אביה אדריכל במקצועו, ואימה ד"ר לפילוסופיה. לשחר שני אחים, אסף בן 22, ואיתן בן 21.  "סיפור הגירושין" המוצג עלה מתוך הראיון שערכנו עם שחר, והוא כולל את המשמעות של הגירושין לתפיסתה. שאלה 1:
"סיפור הגירושין":  שחר נולדה וגדלה בישוב קטן בגליל העליון.
מתיאוריה עולה כי מאז שהיא זוכרת את עצמה, היא זוכרת גם את הוריה רבים. לדבריה עוד כשהייתה בת 4 הייתה יושבת לנחם את אימה הבוכה ולפייס בינה ובין אביה, לאחר שרבו. היא זוכרת את אימה, פעם אחר פעם מספרת לה בפתיחות מוגזמת עד כמה נפגעה מאביה. פעם אחת, אמרה לה: "את הילדה הכי מקסימה בעולם. היחידה שבאמת מבינה אותי". שחר זוכרת עצמה כילדה מבוהלת וחרדה שמא הוריה אכן יתגרשו. היא מספרת כי לאורך כל השנים הייתה אימה אורזת מזוודה שוב ושוב, מבקשת לעזוב את הבית, ואילו היא ואחיה הקטנים היו נעמדים ליד הדלת, על מנת שלא לאפשר לה לצאת. לעיתים הצליחו לשכנע אותה להישאר, ולעיתים עזבה למספר ימים. אביה לעומת זאת מעולם לא איים שיעזוב, נוכחותו היה תמידית, והוא נתן ביטחון ויציבות רגשית לה ולאחיה. היא זוכרת שהרבה בתקופות קשות לצאת איתה ואם אחיה לטיולים בהרי הגליל, בין זיתים ותאנים, כאילו מבקש ליצור עבורם מציאות אחרת.  שחר מספרת כי היא ואחיה למדו לחיות במתח תמידי, תחת האיום שאימם עשויה לעזוב את הבית בכל עת. עם זאת, היו תקופות במהלן הוריה היו בקשר מאוד קרוב, מה שהשרה אוירה של שלווה ונועם. כשהייתה שחר בת 15
הוריה עברו תקופה ממושכת של ריבים שסבבו סביב משפחתו של אביה, ובעקבות זאת אימה ביקשה שוב לעזוב את הבית ולהתגרש. שחר, מבוהלת וחרדה, ניסתה יחד עם אחיה הקטנים, למצוא דרך לעצור את התהליך.
מאחר וידעה כי לאימה אין לאן ללכת, ביקשה מהוריה לגשת איתם לבית הדין הרבני, שם הסבירה לדינים כי אם אימה תעזוב, היא ואחיה ילכו עם אימה. אביה נבהל כל כך מהמחשבה שילדיו ישוטטו עם אימם ברחובות, וביקש לעצור את ההליך כולו. שחר ואחיה שבו הביתה מרוצים ומסופקים, שהרי תוכניתם עבדה ממש כפי שרצו. במשך חמשת השנים שלאחר מכן, הוריה  המשיכו לחיות יחד, ונראה היה מהצד שעוברת עליהם תקופה טובה. כשהייתה שחר בצבא, אסף בתחילת הטירונות, ואיתן בכיתה י"ב, הוריה החלו לריב שוב, ואימה, כמו תמיד, ארזה מזוודה ויצאה מן הבית. שחר, לדבריה, הרגישה בשלב זה מעין הקלה. היא מספרת, שהיה ברור לה ולאחיה שיום זה יגיע במוקדם או במאוחר, ובאופן מסוים אף חיכו לו. שחר מספרת שתקופה קצרה לאחר שאימה עזבה את הבית, הוריה היו חלוקים לגבי ההסדר הכלכלי שיתקיים לאחר הגירושין. בתקופה זו לא דיברו זה עם זו,  ונעזרו בעו"ד ששימשה כמגשרת. בעזרתה הוחלט על הסדר כלכלי, על פיו אביה של שחר ישלם את עלות הדירה בגליל לאימה של שחר. לאחר מכן, הוריה של שחר שבו לשוחח זה עם זה. שחר ליוותה את הוריה לבית הדין הרבני, בדיעבד היא לא מצליחה לזכור מדוע. היא רק זוכרת עצמה, כחצי שעה אחרי שהוריה התגרשו, יושבת איתם בבית קפה קטן בצפת, וטפטוף קל שוטף את הרחוב. לאחר הגירושין, אימה של שחר, שהייתה באותה עת בשלבים אחרונים לסיום עבודת הדוקטורט, שכרה דירה קטנטנה בדרום תל אביב. היא לא עבדה, וחיה מכספי הגירושין שאביה של שחר שילם. היא חייה בצמצום ובדוחק, ושחר כאבה כל כך לראות את אימה חייה בצורה שכזו- בודדה ומרוחקת מהמשפחה. כעבור תקופה מאוד קצרה, אימה נכנסה לדיכאון קליני, שנמשך כשנה וחצי. באותם ימים, גרו אחיה של שחר בביתם בגליל העליון, ואילו היא עברה להתגורר בירושלים. אביה באותם ימים, התפרנס מעבודה במרכז הארץ, והוא נאלץ לבלות ימים ארוכים רחוק מהבית. גם עבורו המצב הכלכלי נעשה קשה יותר, שכן הוא נאלץ למשכן את הבית כדי לשלם לגרושתו כפי שנקבע בהסכם. …