ניתוח דמויות מהרומן "יבגני אונייגין" שנת הלימודים תשס"ד ת.הגשה:  30.12.2003
הייתי רוצה לנתח את הדמויות מהרומן של "יבגני אונייגין" של א.פושקין. הרומן לוקח את מקומו במאה IXX.
אני אשתדל לתקצר את הרומן במילים שלי כמה שיותר טוב. גיבור הראשי של הרומן, יבגני גדל ללא אם. אביו בזבז הרבה מרכושו בהימורים ועל הנשים. יבגני חונך על ידי כמה מורים פרטיים, כאשר אחד החליף את השני, לא היה מחנך אחד שיבגני יכול היה להיקשר אליו. בהגיעו לגיל 18, יבגני מתחיל לנהל חיי פאר: הוא מוזמן ומבקר ב-3 מקומות תוך ערב אחד, הוא מסובב בנשים. כעבור מס' שנים, הוא מתחיל להשתעמם מחיים אלה, הוא מזלזל באנשים שהיו חברים שלו, נהיה סרקסטי, פוגע, לא מתחשב. ואז, כאשר השתעמם לבסוף מחיי פאר אלה, ונכבה בו הלהט של החיים, החליט יבגני אונייגין להקדיש את זמנו הפנוי לקריאת ספרים. הוא קרא את הספרים, אך שוב, ראה בספרים את המרמה, שטויות, חוסר מצפון, חוסר משמעות, ו"עזב את הספרים כמו שהוא עזב נשים"…
אביו נפטר, וכאשר התאספו קרובי משפחה למיניהם לחלוקת הירושה, יבגני החליט להמנע מכל זה וויתר על הירושה. כפי שהסופר כותב בצחוק, שזה כאילו יבגני ציפה מראש למותו של הדוד שלו, שהוריש ליבגני את כל רכושו: הבית בכפר, מפעלים, אדמות וכו'. במשך יומיים יבגני נהנה מהאורך חיים בכפר.
כל זה היה חדש לו, מעניין, אך ליום השלישי התחיל להשתעמם… על מנת להעביר את הזמן, יבגני הפחית מסים לאיכרים שלו, והדבר עורר רגשות שליליים אצל שכניו. בהתחלה ניסו להתיידד עמו, אך וויתרו על הרעיון לאחר קבלתו הלא מאירת פנים. הוא לא אירח כפי שהיה נהוג בכפר, ואפילו דיבר אחרת.
באותה תקופה חזר מלימודיו בגרמניה, לכפרו ולדימיר לנסקי. בהיותו בן 18, היה בחור מאוד רומנטי, משורר שהאמין באהבה אחת ויחידה. למרות השוני בין השניים: נהיו חברים טובים ובילו הרבה זמן יחד. היה מוזר ליבגני לשמוע את הלהט של ולדימיר אך האמין שזה יעבור לו בעצמו עם חלוף שנים.
ולדימיר היה מאוהב באולגה לרינה, בת השכנים. ומאז שהיה קטן זכר איך אביו המנוח ואביו של אולגה חלמו לראות את ילדיהם נשואים. אולגה הייתה בחורה עליזה, חברותית, פלרטטנית – היה בה הכול על מנת לעורר בולדימיר רגשות כה עזים. אחותה הגדולה, טטיאנה לרינה הייתה ההפך מוחלט של אחותה: יופיה לא היה כה זוהר כמו של אחותה, היא הייתה שקטה, עצובה, ובילתה ימים שלמים בישיבה ליד החלון, שקועה במחשבותיה. היא לא ידעה לשחק, לא ידעה להתלטף על הוריה. היא לא ידעה לרקום, עוד בהיותה ילדה קטנה לא שיחקה עם הבובות. ומה שכן אהבה, זה לשמוע סיפורי אימה למינהם בלילות החשוכים. היא אהבה לפגוש את זריחת השמש, קראה רומנים.
בפעם נוספת, שולדימיר נסע לבקר את אהובתו, יבגני ביקש ממנו להכיר לו אותה, וולדימיר עשה זאת בשמחה. כאשר נסעו בחזרה, התחיל יבגני לבקר את ארוסתו של ולדימיר ואמר שאין בה דבר מיוחד, והיא כמו כל אחת אחרת. ובכלל, אמר יבגני, שאם היה בוחר, היה בוחר כבר בטטיאנה. בבית של משפחת לרין כבר התחילו לרכל על נישואים הקרבים של טטיאנה ויבגני, ולמרות התנגדותה של טטיאנה להצקות של קרוביה, היא התחיל להעסיק אותה במחשבותיה ולאט לאט התאהבה ביבגני.
"נשמתה צפתה למישהו, לא משנה מי"-
טטיאנה התחילה לפנטז על יבגני, לא יכלה להתרכז לא באורחים שבאו לבקרה, לא בקרוביה. לא יכלה לשאת את המועקה זאת בלבה, ולאחר זמן מה החליטה לכתוב לו מכתב שבו הביעה את אהבתה. כעבור יומיים, הגיע יבגני לדבר איתה.
כאשר קיבל יבגני את המכתב, אהבתה כנה של טטיאנה נגעה לו בלב, ועוררה בו רגשות שמזמן היו רדומים. אך לא רצה לרמות את הבחורה התמימה ובאה לביתה על מנת להסביר לטטיאנה את מניעיו. בשיחה שלהם אמר יבגני שאם אי פעם היה רוצה להתחתן, לא היה בוחר לעצמו כלה אחרת, אך עתה אין זה כוונותיו, כי ברגע שיתחתן עמה יפסיק לאהוב ויגרום לה הרבה סבל. כמו וכן  נזף בטטיאנה על מעשה טיפשי זה כי לפיו, מישהו אחר כבר היה מנצל את זה.
…