עבודה מעולה. בעבודה זו העברתי ראיון לבחורה ערביה על מנת לראות אם ההשערה שלי נכונה, שזהות הערבים אזרחי ישראל הינה כפולה, כי חייהם בין שתי תרבויות ששונות מקצה לקצה הופך את המחיה הזאת למאבק כוחות תמידי בין שני עולמות שונים. מבוא
עליתי ארצה לפני כ-13 שנה והייתי מאפיינית את עצמי כבעלת ערכים ציוניים – לאומיים עם כל היוצא מזה: אני אוהבת את מדינת ישראל, חושבת שמגיע ליהודים אחרי מאות שנים של גלות לחיות במדינה שתהיה רק יהודית. אף פעם לא התייחסתי ברצינות לאוכלוסיות המיעוט שנמצאות בארץ ישראל. הויכוח הסוער בין אוכלוסיות הרוב ומיעוט סחף גם אותי וראיתי במיעוט זה כמשהו מופשט, שמתישהו יעזוב למקום אחר (מרצונו החופשי), שאין לו זכות לקיום בארץ שלי, כל אלה היו מחשבותיי עד שהתחלתי להתגורר במעונות של אוניברסיטת בן גוריון.
יצא כך, שבשנה השלישית ללימודיי מיקמו אותי בדירה עם שותפה ערביה. נרתעתי בהתחלה, אך מחוסר ברירה החלטתי להשלים עם המצב (לא היה לי כסף לשלם $350 עבור הדירה). בחורה זאת הפתיעה אותי בגדול: היא הייתה אינטליגנטית, יפה, עם חוש הומור מעולה, בעלת תכונות אופי יוצאי דופן. למרות חשדנותנו ההתחלתית אחת בשנייה, שתינו ניחנו בסקרנות בריאה לאחר, הלא מוכר לנו, ולבסוף התחברנו די מהר.
מאז אנו חברות טובות. ולמרות שלפעמים אינני מסכימה עם השקפת עולמה, ופליטות פה שלה בקשר למצב ישראלי–פלסטיני משאירות אותי בהלם לזמן ממושך, אבל אני מעריכה אותה מאוד בתור בן אדם (עברנו הרבה יחד מאז מגורינו המשותפים). משיחות עמה הבנתי שקיים כאן איזשהו "פיצול בזהות"  ואז החלטתי לחפור קצת יותר עמוק: בראיון שהעברתי לבחורה ערביה זו רציתי להבין אם ההשערה נכונה, שזהות הערבים אזרחי ישראל הינה כפולה, כי חייהם בין שתי תרבויות ששונות מקצה לקצה הופך את המחיה זאת למאבק כוחות תמידי בין שני עולמות שונים.