ניתוח קייס על איסור לשון הרע והגנת הפרטיות

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח ,
שנת הגשה 2004
מספר מילים 1321
מספר מקורות 30

תקציר העבודה

שאלה 1
חוק איסור לשון הרע אינו החוק היחידי המטיל סנקציה בגין מעשה של פרסום. במקרים רבים קיימת חפיפה בין האיסורים שבחוק איסור לשון הרע לבין האיסורים שבחוק הגנת הפרטיות, שכן הבנתם המלאה אינה אפשרית מבלי לבחון אותם בהקשר החקיקתי הרחב שלהם יחד. הגנת הפרטיות בצד האינטרס הפרטי שביסוד הזכות לפרטיות עומד האינטרס הציבורי שעינינו זכות הציבור לדעת. רבקה יכולה לתבוע בגין הגנת הפרטיות. ראשית, אציין כי התנהגות גבי במקרה המדובר מהווה פרסום בהגדרתו, לפי ס'2.  העוולה אזרחית לפי ס'4 תיווצר בהתקיים מספר יסודות מצטברים ועול הוכחתם יהיה על רבקה:
1 .       לפי ס'1 העדר הסכמתה של רבקה להתנהגות גבי שפגעה בפרטיותה.
2.       פגיעה בפרטיות:
א.        לפי ס'2(9): מתקיים "מבחן המעילה באמון". בשל הליכי הגירושין, גבי היה מודע לענייניה הפרטיים (כל מיידע הקשור לחייו של האדם) ותכליתו פרסום הידיעה לא הייתה בעלת עניין ציבורי(ראה הרחבה להלן) אלא רצה לפגוע ברגשותיה.
ב.          וס'2(10): פרסום זה היווה למעשה פגיעה בפרטיותה בהקשר לס'9(2).
3.       לפי ס'6
נסיק כי הפגיעה בפרטיותה היוותה פגיעה של ממש, שכן עצם העובדה שהפרסום נעשה אל מול ציבור לקוחותיה, בהפגנתיות, עלול לפגוע בשמה הטוב וכתוצאה מכך ברגשותיה ופרנסתה בצורה משמעותית. נקודת ההשקה החשובה בין חוק הגנת הפרטיות לחוק איסור לשון הרע נוגעת לפרסומים שתוכנם פוגע בצורה שלילית בפרטיות, לפיכך תוקנה לנפגע עילה גם לפי חוק איסור לשון הרע. לשון הרע העוולה האזרחית לפי לשון הרע, יוצרת התנגשות בין ערך חופש הביטוי מחד וזכות האדם לשם טוב מאידך, אבחן להלן את יסודות העוולה:
1.       המעשה פורסם בע"פ והתרחש ברשות הרבים. ניתן להסיק שהיה מיועד והגיע, לאדם נוסף זולת רבקה (ס'2(א)(ב)(1)).
2.       הפרסום היווה לשון הרע: