תקציר העבודה דנה בסוגיית המתת החסד לאור ההלכה.
מובאים העקרונות הן ההלכתיים והן האנושיים- מוסריים של המתת החסד,  באלו מקרים ניתן לבצע המתת חסד ומתי הוא אסור.
תוכן עניינים:
מבוא                                                                         – 2 – 1
הקדמה                                                                        – 5 – 3
פרק 1:
קדושת החיים                                                  – 14 – 6
                    חיי שעה וחיי עולם                     ייהרג ובל יעבור פרק 2:
בעלות האדם על גופו                                              37
– 15
                    המקורות לחובת ההצלה                     כפיית טיפול רפואי                     הארכת חיי החולה הסופני- רשות או חובה?!                     היחס לייסורים                     זכותו של החולה למות בכבוד          מקור הסמכות לניתוק חולה או להימנעות מטיפול פרק
3 :  התאבדות לאור ההלכה                                    —    50- 38
                  הגדרות                   הגדרה הלכתית                   שיקולים כלליים בעד ונגד                   הקונפליקט ההלכתי                   השקפת היהדות על המתת חסד     פרק
4 :  סיכום                                                             51
פרק 5:
ביבליוגרפיה                                                     —   54- 52
מבוא
מקור המונח euthanasia בשתי מילים יווניות שפירושן מוות טוב ומשמעותן מיתה קלה.  המובן הנוסף שניתן למונח "euthanasia" הוא המתת חסד שמשמעותו עשויה/עלולה לכלול- וכאן הדבר תלוי בהשקפתו של כל אחד ואחד- פעולה של המתה. פן אחד של המתת חסד הוא "המתת חסד סבילה", דהיינו הימנעות מלהתחיל להתערב או מלהמשיך להתערב במצב שהטיפול הרפואי עלול לגרום ליותר סבל מאשר התהליך הטבעי עצמו.  הפן השני של המתת חסד הוא סיוע למוות וזו פעולה של רופא הפועל בכוונה לזרז את מותו של החולה.
גם אם ההמתה תעשה ע"י פעולה ישירה או ע"י גורם עקיף וגם אם מדובר בהמתה עצמית (התאבדות) בכל המקרים מתעוררות בעיות במישור הדתי, המשפטי והמוסרי (ליכטנשטיין, תשנ"א). דוגמאות לשאלות יסוד שעולות בקשר להמתת חסד הן: מיהו הבעלים של גוף האדם? היש לאדם זכות לבחור את זמן מותו והדרך למות? השווה החלטה זו להתאבדות? האם יש אפשרות להתייחס בנפרד לגוף ולנשמה?
נקודת העימות העיקרית בין תומכי האותנזיה ובין שולליה מצויה בפירוש המילים "ערך החיים" או "קדושת החיים". מוסכם שבחברה נאורה אחת מזכויות האדם החשובות, אם לא החשובה שבהן, היא הזכות לחיים. חובת המדינה לשמור את ערך החיים גם בעניינו של החולה הסופני.
מקורה של החובה בדבר הסיעוד הרפואי היא כפולה: מוסרית- מכוח שבועת היפוקרטס, שבה מתחייב הרופא לעשות ככל שביכולתו להציל חיי אדם, ומשפטית- מכוח החובה הסטטוטורית המוטלת על בתי- החולים הציבוריים לקלוט כל חולה הזקוק לטיפול (תקנות בריאות העם, אשפוז בבית החולים, התשמ"א-1980 ולבסוף מכוח ההסכם בין החולה ובין רופאו כאשר זה מבקש את שירותיו (ראה למשל סעיף 322 לחוק העונשין התשל"ז-1977).
החוק בישראל אינו מאפשר המתת חסד, וכל מקרה של הפסקת חיים ללא רצון החולה עלול להתפרש כרצח או הריגה. עם זאת, עד היום טרם הועמד רופא לדין על רקע אי- הארכת חייו של חולה סופני. במובן זה ניתן לומר שהחקיקה הישראלית משקפת דילמה של חוסר רצון להביא את הבעיה לכלל הכרעה משפטית ובמקביל הפעולות וההתנהגות עצמה נוטה לקראת מעין הסכמה שבשתיקה כמו בביטוי  "ללכת עם להרגיש בלי". לדברי עו"ד אורי זוהר, המשמש גם כיועץ המשפטי של עמותת לילך התומכת בצוואה- בחיים, הפסיקה המתקדמת מהשנים האחרונות מאפשרת המתת חסד פסיבית, בתנאי שקיימת ודאות כי החולה מודע למעשה, והוא הביע רצון חד- משמעי בכך.
בשנים האחרונות הולכת ומתרחבת בארץ תופעה של הימנעות מביצוע החייאה בחולים סופניים במחלקות ובבתי החולים הגריאטריים, שסיכוייהם להאריך חיים קלושים. במקרים רבים נעשה הדבר ביוזמת הרופאים, ולאחר שקיבלו את הסכמת בני המשפחה.
המתות חסד בוצעו עוד בתקופות קדומות.
בתרבויות מסוימות נהוג היה להוציא אדם זקן או חולה אל מחוץ למקום ישוב ולהניח לו למות במקום לקיימו באמצעים שנראו מלאכותיים בעיני אותה חברה. אפלטון דגל בשיטה של המתת חסד ואף המליץ להשתמש בשיטה זו ביחס לנכים. לעומת זאת גישתו של היפוקראטס (גדול הרופאים בעת העתיקה) היתה שלעולם אין לספק תרופה ממיתה ואף לא עצה בכיוון זה (עד היום תפישה זו באה לידי ביטוי בשבועת הרופאים) (ליכטנשטיין, תשנ"א). אצל האסקימואיים במאות ה-18 וה- 19 היה נהוג שאנשים זקנים שלא יכלו לצוד ולעבוד יוצאו מהכפר וחברת הדור הצעיר לא עצרה בעדם (ליכטנשטיין, תשנ"א). כיום, עקב ההתפתחות הטכנולוגית העצומה, שאלת תחום המתת החסד עולה ברלוונטיות גדולה.
מטרת העבודה הנוכחית היא לבדוק מהי התייחסותה של ההלכה לסוגיית המתת החסד.
בדיקה זו תיעשה תוך הסתמכות על מקורות הלכתיים ופרסומי הלכה הבוחנים את נושא קדושת החיים בראי ההלכה היהודית, כמו גם התייחסות ההלכה לנושא אופן המתת החסד, כלומר: המתה אקטיבית או פסיבית, ערך החיים וכו'.
בעבודה זו אעשה מאמץ להציג מגוון דעות הלכתיות מובהקות, ושילוב בטיעונים משפטיים ומוסריים נוספים.
עבודה זו תעסוק אם כן בנושאים או בתת הנושאים הבאים, כגון: זכות האדם להיות אדון על גופו, הזכות למות בכבוד, המצב המשפטי ציבורי של נושא המתת החסד בעולם ובישראל, וכמובן סקירה רחבה יחסית לאופן בו רואה ההלכה היהודית את מגוון הנושאים  הקשורים ונובעים מתוך שאלות אלו.