סמינריון בנושא זכויות אדם והמלחמה בטרור העוסק בחוק האזרחות בהיבט הלחימה בטרור ומה המשמעות של החוק לגבי השמירה על זכויות אדם במדינת ישראל תוכן עניינים
פרק א' – מבוא. 3
פרק ב' – חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) תשס"ג 2003. 4
המצב טרם חקיקת החוק. 4
המצב לאחר חקיקת החוק. 5
פרק ג' – טרור. 8
מהו טרור. 8
מניעים להפעלת טרור. 8
שורשיו של הטרור. 9
ניצול נושא הקמת משפחה ואזרחות לצורך טרור. 10 פרק ד'- הזכות להקים משפחה ואזרחות כזכות יסוד. 11
הקדמה. 11
הזכות להקים משפחה בישראל כזכות יסוד. 11
בדיקת חוק האזרחות אל מול פסקת ההגבלה. 12
הזכות להקים משפחה ולקיים אותה – משפט משווה. 15
פרק ה' – הזכות להקים משפחה אל מול הלחימה בטרור. 17
סיכום.. 20 בבליאוגרפיה. 21
פרק א' – מבוא
הטרור המתגבר בשנים האחרונות, מהווה הפרעה ואיום לאנושות כולה ללא הבחנה בין גזע, דת, מין ולאום. הטרור הפך למעשה לבעיה גלובלית שמשמשת אתגר לקהילת העולם. ישראל  לעומת זאת, נתונה במצב איום על ידי הטרור מיום היווסדה. מעשי טרור אלו משליטים פחד ואימה בקרב התושבים של המדינה ומשבשים את אורח חייהם. מדינת ישראל נוקטת בלחימה מתמשכת ורצופה תחבולות לשם מיגורו. מספר הפיגועים הינו רב אולם הינו קטן בהרבה ממספר נסיונות הפיגוע אותם ניסו ארגוני הטרור להוציא אל הפועל וסוכלו ע"י מנגנוני הבטחון השונים. אחת הבעיות איתה צריכה מדינת ישראל להתמודד הינה טרור שמתבצע ע"י או בסיוע אזרחים ישראלים. חלק מאותם אזרחים אלו הינם אזרחים ישראלים הנישאים לפלשתינאים וכתוצאה מנישואים אלו מוענקת אזרחות ישראלית לפלשתינאי/ת. האחרונים עלולים להימצא חשופים ללחצים שיופעלו ע"י בני משפחתם שנותרו בשטחים, לחצים אשר עלולים להוביל אותם ו/או את בני זוגם הישראלים לסייע לארגון טרור כזה או אחר להוציא לפועל את תוכניותיו ולפגע בישראל. ואין אלו דיבורים בעלמא, לפי הידוע לרשויות הבטחון, מאז שנת 2001, 26
תושבי השטחים אשר קיבלו מעמד בישראל עקב איחוד משפחות, היו מעורבים בסיוע ממשי לפעילות עוינת נגד בטחון המדינה. לצורך סגירת פירצה זו, המעניקה אפשרות לארגוני הטרור לפגוע בבטחון המדינה, נחקק חוק האזרחות והכניסה לישראל (הוראת שעה) התשס"ג 2003. למעשה החוק נחקק כשנה לאחר החלטת ממשלה מחודש מאי 2002 ולמעשה תירגם את החלטת הממשלה, לחוק במדינת ישראל. חוק זה, למרות חשיבותו הרבה, הינו אחד החוקים הקשים אותם חוקקה הכנסת שכן הוא נוגד את ההתחייבויות ארוכת השנים של המדינה לקיים את זכויות האדם. החוק נוגע לאחת ההכרעות העמוקות שעל כל אדם להכריע בחייו והיא בן זוגו עמו הוא מבקש לחיות ולקשור את גורלו. עקרי החוק פשוטים – פלשתינאי המתחתן עם אזרח ערבי ישראלי, לא יוכל לקבל אוטומטית אזרחות ותעודת זהות כחולה, כפי שהיה נהוג, אלא במקרים מיוחדים ומבוקרים על רקע איחוד משפחות ומניע הומניטרי. ברור כי שום מדינה לא מחוייבת להעניק אזרחותה לזרים, לכל היותר היא מחוייבת, בנסיבות מסוימות, לאפשר לזרים מסויימים להיכנס לשטחה (כמו במקרים של פליטים הנמלטים מרדיפה) ועדיין, ע"פ הדין הבינלאומי הנהוג, חובה על כל מדינה לנקוט בדרך השוויון ולהימנע מאפליה פסולה בהחלטתה לאלו זרים כן להעניק אזרחותה. כנגד החלטת הממשלה, שקדמה לחוק האזרחות, וכנגד החוק עצמו הוגשו עתירות לבג"צ. המדינה בבואה להגן על חוק האזרחות טענה כי החוק נחוץ למען הגנה על בטחון מדינת ישראל וחיי תושביה. המדינה טענה כי במצב הביטחוני השורר כיום, נוכחותם של "תושבי האזור" בישראל מסכנת את ביטחון המדינה שכן נאמנותם "עשויה להיות למדינה או לישות מדינית המצויים בעימות עם ישראל. בעבודה זו נבחן את טענת המדינה ואת חוק האזרחות בראיה ביקורתית ונבדוק האם חוק האזרחות שנחקק בטוענה של לחימה בטרור יכול להתקיים במדינה בה זכויות אדם, ובמיוחד הזכות להקים משפחה, הינן מאושיות הבסיס של המדינה.