זכות הערעור בבחינה מחודשת לאור חקיקת חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו ההליך הפלילי והמשפט הפלילי הינם תחומים בהם המדינה פוגעת בזכיות היסוד של אדם בדרך החמורה ביותר, באמצעות שלילת חירותו, ופגיעה קשה בכבודו. כבר בנקיטת השלבים הראשונים של ההליך הפלילי, עם חקירתו של אדם, כבודו נמצא על כף המאזניים ועלול להיפגע באופן בלתי הפיך. הפגיעה מגיעה לשיאה, בדרך כלל, עם הרשעתו של אדם וגזירת דינו לעונש מאסר בפועל אז חלה הפגיעה המשמעותית ביותר בזכויות החוקתיות הבסיסיות- החירות והכבוד. לפיכך, נדרשות ערובות חוקתיות משמעותיות במשפט הפלילי, אשר יבטיחו שלא ניתן יהיה לפגוע בזכויות אלה שלא כדין ובמקרה שנפגעו זכויות אלה שלא כדין- יבטיחו את תיקון המצב. ערובות אלה יבטיחו כי זכויות האדם היסודיות בהליך הפלילי יפגעו באופן המינימלי האפשרי ויבטיחו את תקינות ההליך הפלילי. הרעיון של ערכאת ערעור הינו רעיון מודרני המבטא הכרה בזכויות הנאשם ולצורך בבקרה על ההליך השיפוטי. היום לאור חוק יסוד:כבוד האדם וחירותו זוכה זכות הערעור לבחינה מחודשת, ואולי אף תהפוך בעתיד הלא רחוק לזכות חוקתית.
עבודה זו תבחן את ההצדקה, אם זו כלל קיימת, לקיומה של זכות הערעור. כמו כן תבחן השאלה האם ניתן להשיג את אותן המטרות שלא בדרך הערעור כפי שבא לידי ביטוי במערכת המשפט  העברי. במהלך העבודה תוצג בעייתיות הנוצרת כתוצאה מהרשעתו של נאשם בערכאת הערעור לאחר שזה האחרון זוכה בערכאה הראשונה וייטען כי לאור חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו יש לשקול שינויים בהגדרתה הנוכחית של הזכות .