עבודה זו תעסוק בנושא הפער בין מזרחים אשכנזים בהיבט התעסוקתי. אדון בנושא עיירות הפיתוח ,אופן קליטת העלייה ההמונית בשנות החמישים (הקשיים החברתיים כלכליים). בהמשך אפתח את נושא הזדמנויות התעסוקה (הלא שוויוניות) שעמדו בפני העולים. בגוף העבודה אציג  את הנושא מבחינה סוציולוגית בעזרת התיאוריה הקלאסית של קרל מרכס  ואת התיאוריה הפונקצילסטית של דיוויס ומור . בעבודה זו התבססתי  על מגוון של מקורות העיקרי שביניהם הינו המאמר של ש.סבירסקי, ד.ברנשטיין: "מי עבד במה, עבור מי,ותמורת מה?"  הטענה המרכזית במאמר היא שהמבנה החברתי בשנות החמישים היה קיים ומעוצב וכי העולים נכנסו לקטגוריות שהיו כבר קיימות. כלומר העולים התווספו למבנה קיים ולא לקחו חלק בהבניית חברה. קולטי העלייה הוותיקים היו ברובם אשכנזים.
באופן טבעי, גם אם לא מוצדק – הם חשו קירבה מנטלית ויתר אמפטיה לעולים האשכנזים, מה עוד,שהייתה להם שפה משותפת אתם – היידיש. הדברים הללו, ביחד עם התנשאות תרבותית, הובילו להעדפה "פרוטקציונרית" של האנשים "משלנו"  על פני האחרים, הזרים.
ההעדפה התבטאה בהשגת מקומות עבודה, על ידי הפנייה מהירה יותר לאזורי מגורים מרכזיים יותר, בשעה שהמזרחים הופנו יותר לפריפריה, ובמקרים רבים נשארו זמן ארוך יותר במעברה. הנתק התחבורתי תעסוקתי  בין הפריפריה למרכז היה ועודנו בעייתי מאוד. לפריפריה גם הוקצו פחות משאבים, והדבר בא לידי ביטוי גם במשאבים המיועדים לחינוך – למרות התגייסות כנה ואידיאליסטית של רבים וטובים מבני הוותיקים לעזרה בחינוך בפריפריה – ועניין זה, הממשיך להתקיים גם היום, יוצר את המסד לחוסר שוויון ההזדמנויות המשווע הקיים עדיין. ועוד, למרות עידוד השקעות בפריפריה, רוב המפעלים שהוקמו בה הם תעשיות עתירות עבודה שאינן מצריכות מיומנויות משוכללות. כיוון שהפריפריה הייתה מאוכלסת בעיקר על ידי המזרחים, נוצר פער כלכלי/חברתי בדור הראשון, והעדר שוויון הזדמנויות לדור השני וגם השלישי, שמשמר במידה רבה את הפערים עד היום.
בעבודה זו, אנסה לבדוק כיצד היו מנתחים את הקונפליקט  קרל מרכס  באמצעות תאוריית הקונפליקט ודיווס ומור באמצעות  תאוריית הפונקציונליסטית.