הקדמה האדמו"ר הרביעי לבית בלז, הרב אהרון רוקח, היה מן האדמו"רים המפורסמים בפולין שבין שתי מלחמות העולם. הוא הנהיג את אחת החצרות החסידיות הגדולות ביותר, שאת כס הנהגתה ירש מאביו (האדמו"ר יששכר דב מבלז) בשנת 1926. עיקר חשיבותו בשושלת החסידות הייתה בחיזוק מוסדות התורה של רשת החסידות בעולם.
האדמו"ר ניהל את החצר החסידית עצמה, ואילו אחיו הצעיר ממנו, הרב מרדכי רוקח, (שכונה הרב מבילגוריא) היה דובר התנועה ומנהלה המעשי.
בלז נכבשה ע"י הגרמנים כשבועיים לאחר תחילת המלחמה, ואולם, לפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב הייתה בלז שייכת לאזור הרוסי, ולפיכך הועברה לידי הרוסים. חסידי הרבי ראו סכנה לחייו דווקא מצד השלטון הקומוניסטי האתאיסטי. בעקבות זאת ברח הרבי, יחד עם אחיו, לעיירות בסביבות בלז, שהיו בשליטת הגרמנים.
לאחר נדודים רבים, מסוכנים וכואבים רצופי השפלות ופחד.
ובעזרת נכבדי קהילות ורבנים מרחבי העולם, הגיע הרבי מבלז בשלום לארץ-ישראל הקדושה.
בזכותו של הרבי מבלז ובזכות חסידיו הנאמנים טבוע חותם חסידות בלז בארץ-ישראל ובחלק מארצות העולם, כפי שיצוין בהמשך העבודה.
מבוא
לאחר עיון בחומר אודות הרבי מבלז הגעתי למסקנה שסיפור חייו של הרבי בימי השואה ראוי שייכתב כמחקר בפני עצמו לדורי דורות.
פרשת הצלת הרבי מבלז שהינה פרשה מופלאה מתקופת השואה, ראויה להיחרט בעט נאמן לזיכרון עולם.
פרשה זו מופלאה ואף יחידה במינה בכל קורות החורבן הנורא המתרגש ובא על בית-ישראל באירופה.
פרשה זו נתייחדה מכמה וכמה בחינות:
א)      הצלתו של הרבי מבלז, באה לו ממש בשעה האחרונה, דבר הנדיר בתקופה זו.
3 שנים ומעלה נדד וברח ממקום למקום, מגטו לגטו וראה בסבלם של בני-ישראל, ואף התנסה בניסיון הנורא והאיום באובדן כל ביתו, בניו ונכדיו, במיתות שונות ואכזריות רחמנא ליצנן, וחזה על בשרו ממש את שריפת בית ישראל ולכן הקורות אותו בתקופת השואה משקפות היטב את שואת ישראל.
ב)      מעשה ההצלה של הרבי מבלז עורר בעקבותיו מאמץ הצלה מיוחד במינו של בריחה המונית מהונגריה – שארית הגטו בבוכניה, אשר כל אלה ניצלו למעשה בזכותו של הרבי מבלז.
ג)        האדמו"ר מבלז "זכה" להיות היחיד מבין רועי ישראל, מנהיגי העדה אשר טעם את טעמם המר של שני משטרי הכיבוש בפולין: הקומוניסטים והנאצים.
בעבודה זו הקפתי את כל קורות הרבי מבלז בשואה. ראשית בכיבוש הנאצי של מזרח פולין, בקיץ 1941, כאשר החל סבלו, נדודיו ומשאו עם בני עמו.
הרבי נשאר בקרב יהדות גליציה – פולין הדרומית – במשך שנות הכיבוש הקשות עד מאי
1 943 (אייר תש"ג), שם עבר עם כלל ישראל את נוראות הגטו בתחנות שונות:וישניץ (מינואר 1942), קרקוב (מספטמבר 1942) ומחנה העבודה בבוכניה (עד דצמבר 1942), עד הגיעו לארץ-ישראל והתיישב בה עד יום מותו.
בכל מקום היה מקור לעידוד ולחיזוק מוסרי, הן בהנהגותיו האישיות והן בעידוד פרטי לרבים ששחרו לפתחו.
הרבי מבלז היה ידוע להמונים כדמות מלאת רגש ואהבה, לכל אורך הדרך. בבוכניה למשל, כאשר מיעט באופן קיצוני באכילה ושתייה, שב ואמר: "עימו אנכי בצרה"  כשהוא מבטא בכך את סבל העם שהוא נושא אישית.
הצלת האדמו"ר מבלז בתקופת השואה ועלייתו לארץ-ישראל תוכן העניינים       הקדמה……….……………………………………………………-……3
מבוא .4-5
פרק א' כיבוש בלז ע"י הנאצים וחורבן בית האדמו"ר…………………-…..6-8
פרק ב' סקוהל – בית בלז תחת שלטון הקומוניסטים …………-…………9-11
פרק ג' הנדודים של הרבי מבלז………………………………………….. 12-44
            1. הרבי מבלז בפרמישלן -…13-15                   2. הבריחה מפרמישלן –..15-16
             3.
הרבי מבלז בווישניץ –.17-19
             4.
הנדודים מבוכניה לקראקא, ומבוכניה בחזרה לקראקא -.20-22
             5.
הבריחה מגטו בוכניה, המעבר לבודאפסט –.23-30              6.
הרבי מבלז בבודפאסט -…30-32
                           7.הקשיים שעמדו בפני הרב מבלז בבודאפדט ומאמצי ההצלה של הרב מבלז–.32-45
                 * מאמצי היציאה מבודפסט –35-36
                 * דרשת הפרידה של הרב 37-38
                 * דברי ההרגעה –…38-39
                 * בדרך לארץ-ישראל -39-43
                * סוריה – התחנה האחרונה בדרך לארץ ישראל –…43-44
פרק ד' האדמו"ר מבלז בארץ ישראל……………… -………..45-49
              * שבת קודש בחצר בלז בת"א .46-47
             * מותו של האדמו"ר מבלז בירושלים -.47-48
             * מרכז חסידות בלז שנתחדש בארץ הקודש ובתפוצות –..48-49
פרק ה' פולמוס הדרשה………………………-.……………………..50-54
סיכום……………………………………………………..……………55-56
ביבליוגרפיה……………………………-……………..…….……….57-58