מבוא
בשנה התשעה עשרה להיווסדה משולה מדינת ישראל בעיני יושביה ולא -רק בעיניהם – לאי בודד מוקף כרישים טורפים.
מצבה של המדינה בתקופה זו המכונה "תקופת ההמתנה" אינו רחוק מהדימוי הנ"ל . תקופה זו החלה כשלושה שבועות לפני כן , ב- 15 במאי כשכוחות מצריים הוזרמו לסיני. להתעצמות המצרית בסיני נלוו צעדים חמורים נוספים: נאצר ,נשיא מצרים, אילץ את כוחות החירום של האו"ם לעזוב את סיני והם התפנו ב- 19 במאי ; חסם את מצרי טיראן לתנועת כלי שייט ישראלים בליל ה- 22 במאי; ואף הכריז ,בוועידה בביר גפגפה,  "אם היהודים רוצים במלחמה אנו אומרים להם אהלן וסהלן אנחנו מוכנים למלחמה". חוסיין , מלך ירדן , מצטרף לברית הצבאית מצרית- סורית ומעמיד את צבאו תחת פיקוד מצרי . עיראק התחייבה לשלוח גם כן כוחות תגבור. מול ישראל התגבשה קואליציה ערבית גדולה שיצרה איום ישיר על שטחי ישראל לכל אורכה. העורף הישראלי היה אחוז פחדיי קיום  ולכן התגייס להכין את עצמו למלחמה. לנוכח המצב אשכול ובגין הקימו ממשלת אחדות לאומית ב- 1 ביוני . אשכול מסר את תיק הביטחון לדיין. ישראל הגבירה את כוחות גיוס המילואים שלה שהחל קודם לכן. אווירת כיליון ריחפה מעל המדינה .
ב- 5 ביוני 1967 ,פרצה מלחמת ששת הימים. תוך שישה ימים ניצח צה"ל את צבאות ערב  ומדינת ישראל הצליחה להסיר את האיום . מדינה שלמה נמצאה באופוריה.  המלחמה הייתה נקודת מפנה רבת משמעות עבור מדינת ישראל ,לאחר שישה ימי לחימה השתנו פניה של המדינה .בספרו "הדיפלומטיה החדשה" כתב אבא אבן : "ההיסטוריה של ישראל כמדינה – ובמידת מה, של המזרח התיכון כאזור- מתחלקת לבין מה שהיה לפני מלחמת ששת הימם לבין מה שהתרחש אחריה .
היה זה מפנה גורלי ששינה את המצב מקצה לקצה". המלחמה השפיעה ביותר על חיי אזרחי המדינה .ברבות השנים היא נגעה כמעט בכל תחום אפשרי: חברה , ערכים, כלכלה, הסכסוך ישראלי – ערבי , פלסטינים , פוליטיקה וכו'. הלך הרוח במדינה ,לאחר המלחמה, הצביע על ניצחון מזהיר במלחמה.
 בעבודתה נבחנת סוגיית הניצחון במלחמת ששת הימים. עולה בעבודה השאלה איזה סוג של הכרעה נחשב לניצחון במלחמה: ניצחון צבאי או ניצחון מדיני.