תוכן העניינים
     פרק                                                                                                      עמוד     מבוא                                                                                                        
3     מיפוי מושגים                                                                                            
4     הנחות יסוד                                                                                                7
פרק ראשון – הערכה-התפתחות היסטורית                                                        8
פרק שני – הערכה במערכת החינוך                                                               
1 0
2 .1) התנאים לקיום ההערכה                                                                          
1 0
2 .2) מטרות ההערכה                                                                                    
1 1
2 .3) תפקידי ההערכה                                                                                   
1 1
פרק שלישי – הערכה בבית הספר                                                                  13
פרק רביעי – הערכה בכיתה                                                                          
1 6
4 .1) כלים להערכה מסורתית                                                                          
1 6
4 .2) כלים להערכה חלופית                                                                            
1 7
פרק חמישי – דיון                                                                                        
2 1
    סיכום                                                                                                      
5     רשימה ביבליוגרפית                                                                                
2 6
                                                                                                        מבוא
הערכת התלמיד על ידי המורה או המחנך אינה ואסור שתהיה נפרדת מן התוכנית הכללית של אותה סיטואציות הוראה – למידה שמתוכננת ומעצבת מראש בתחומים ההכרתיים, הריגושיים והחברתיים. זכותו של כל תלמיד לקבל הערכה על ידי מחנכו או מוריו, כי באופן זה המחנך – המורה מעניק לערכיו הוא ביטוי מה באספקט האופציונאלי שלהם, כמו המבחן למשל (וגנר, 1998). המבחנים מספקים להיות אבן בוחן לכמות החומר המאוחסן בזיכרון הלומד.
התפתחויות כלכליות חברתיות, מדעיות וטכנולוגית הביאו במהלך השנים בתפיסות העולם של מעצבי מדיניות החינוך. עיצוב החברה בהתאם לתפיסות העולם המשתנות היה כרוך תמיד בריכוז האמצעים לשיפור מערכת החינוך. את תוצאותיה של התפתחות זו ניתן לראות במערכת החינוך, בה נדחק מקומם של השינון והחיקוי והדגש מוסט מעקרון הזכירה של חומר הלימוד להבנת החומר וליכולת השימוש בו, ללימוד עקרונות ומבני דעת לפיתוח והקניית מיומנויות למידה וחשיבה וליכולת התאמה של התכנים למצבים שונים ומגוונים. במקום הקניית שליטה במיומנויות תלויות ידע, מתמקדת המערכת החינוכית בפיתוח אסטרטגיות למידה, בתהליכי הכוונה עצמית באמצעות מטה קוגניציות, בפיתוח חשיבה עצמית ובמיומנויות של איתור מידע (לוי, 1999).
במקביל גוברת במערכת החינוך הנטייה לכיוון של חינוך פתוח הומניסטי ומתחשב בפרט. נטייה זו כרוכה בתפיסה חדשה של תפקיד המורה והתלמיד ובשינוי דרכי העשייה החינוכית. תפיסת המורה כסמכות פוסקת מיטשטשת עם ערעור תפיסתו כמקור מידע בלעדי. התפיסה החדשה רואה מורה מדריך מסייע ומתווך בין הלומד לידע- במלים אחרות: המורה נתפס כדמות רפלקטיבית הנענית לצורכי התלמיד. גישה זו מאפשרת לתלמיד להפגין יכולת שימוש בידע בהקשרים חדשים, שהוא עצמו יוזם, ובפתרון בעיות בדרכים משלו. כתוצאה מכך משתנה מעמדו של התלמיד, הנתפס מעתה כאישיות ייחודית הזקוקה להתנסות אישית כדי לצמוח.
כתוצאה מתהליכים אלו מתבקשות גם שיטות הערכה חדשות. החלופית (האלטרנטיבית), המעריכה את ידיעותיו של התלמיד בהתאם להתקדמותו ביחס לעצמו, נראית כמתאימה ביותר למילוי התפקיד, מפני שהיא תופסת את ההערכה גם בזיקה לאספקטים אישיותיים, כחלק בלתי נפרד מהאספקטים הקוגניטיביים של יכולת הביטוי והחשיבה (נבו, 1992). על פי תפיסה זו מבוססת הערכה על הייחודיות והשונות של כל תלמיד ועל שילוב בין השגת מטרות ההוראה והערכת התהליכים הכרוכים בהשגת מטרות אלו.
המעבר משיטת הערכה אחת מאיץ את השינוי המקיף שנדרש במיומנויות ההוראה והלמידה המסורתיות, שינוי הכרוך בפתיחת דלת לחשיבה מחודשת על תהליכי ההוראה.
מטרת עבודה זו לבדוק את הקשר בין ההערכה ככלי לשיפור תהליכי ההוראה והלמידה בבית הספר.