עמדת הרביזיוניסטים כלפי הערבים בשנות ה- 20 וה- 30 של המאה ה- 19

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , ,
שנת הגשה 2003
מספר מילים 3441
מספר מקורות 14

תקציר העבודה

מראשית הציונות היו מספר זרמים בקרב התנועה הציונית. הבדלי ההשקפות התבטאו ברקע השונה של הצירים שהגיעו לקונגרסים היהודים הראשונים, מזרח ומערב אירופה, דתיים וחילוניים, בורגנים מול סוציאליסטים וכן בהבדלי השקפות מהותיות. דוגלי הציונות המדינית, הציונות המעשית, תומכי אוגנדה לעומת ציוני ציון ומחלוקות נוספות שהתעוררו בראשית הדרך. סקירה זו תעסוק בעיקרה בזרם הרוויזיוניסטי של הציונות בשנות התגבשותו ובשלותו, אותה אני מוצא בתקופה שבין תחילת המאה ה- 20' לראשית שנות ה- 30' שלה. מרבית הספרות על הרוויזיוניסטים עוסקת במחלוקת ובסכסוכים בין זרם זה לבין הזרמים האחרים בציונות.
אנסה להתעלם מחלק זה של סכסוכים פנימיים, שלעתים תכופות נראה, שאליו הפנו מנהיגים ציונים את עיקר מאמציהם וכשרונם. כיוון שהקורס עוסק בבעיה הפלסטינית,  אני מתכוון להתרכז בגישות ובהשקפות של הרווזיוניסטים לגבי הערבים בארץ, ובכללם הדרך לפתור את הבעיות שעמדו בפני המתיישבים היהודים מול הערבים, היחס אל בריטניה ואירופה בהקשר זה וגישתם המדינית בנושא.
הסקירה מבוססת על מקורות רבים, שעיקרם הוא כתיבה של התנועה הרוויזיוניסטים עצמה, או תומכיה שסקרו אותה שנים רבות לאחר מכן. ניסיתי להביא מקורות, אובייקטיבים יותר ואף ביקורתיים, אולם, לדעתי, בהצלחה חלקית בלבד. לפיכך יש להתייחס, כמובן, בזהירות לנאמר ולזכור תמיד מיהו הכותב.
מבין ההוגים והמנהיגים הרוויזיוניסטים יש כמובן חשיבות עליונה להגותו ולכתביו של זאב ז'בוטינסקי, המייסד, האידיאולוג והמנהיג הבלתי מעורער של זרם זה עד יום מותו. לפיכך מרבית הנאמר בסקירה הוא מדבריו וכתביו של ז'בוטינסקי, תוך התייחסות מוגבלת גם לגוונים אחרים בתוך הרוויזיוניסטים על פי חלוקה גיאוגרפית ואידיאולוגית.