תקציר העבודה עבודתנו זו תנסה לעמוד על כמה נקודות דמיון ושוני בין שתי התרבויות הדתיות המרתקות: האסלאם והיהדות. הדמיון העצום בין שתי תרבויות אלו דורש תשומת לב מיוחדת. לפנינו שתי תרבויות מונותיאיסטיות, הלכתיות, הדומות זו לזו בעקרונות היסוד, באורח החיים, בתפיסת העולם, במושגי היסוד ובמספר רב של פרטים קטנים ושונים.
בסקירתנו ננסה לחקור וללמוד את אחד המקורות החשובים והעיקריים של שתי דתות אלו – התנ"ך – בעריכת השוואה בין סיפורי האבות/ הנביאים לפי הופעתם בשתי המסורות.
בטרם ניגש לעבודתנו, נערוך סקירה קצרה על הבדלים מהותיים, שיעזרו לנו להבין את האונטולוגיה של שתי הדתות.
הקוראן המוסלמי דומה בהיקפו לחמשת חומשי התורה היהודיים, ולא למקרא כולו. ניתן כמובן לשים לב לשם הספר הקדוש, הדומה מאוד בין שתי הדתות:
קוראן-מקרא.

לעבודות בסטיה חברתית לחץ
כמסמך היסטורי, אין בקוראן חומר רב, אולי בניגוד לתורה.
למרות שהדבר תלוי בתפיסת העולם של כל אחד ואחד מאיתנו, התורה מוצגת, לפחות בחלקה, כמסמך המספר סיפור היסטורי. כזה הוא, למשל, ספר בראשית, אשר בו נעסוק.
ההערצה לקוראן כדברי אלוהים חיים דומה להערצת חמשת חומשי התורה, אך עולה עליה בהרבה. גם ביהדות וגם באסלאם יכולים לעסוק בלימוד התורה רק טהורים. ("לא ימסוהו אלא אלמוטהרון").
בעיני המוסלמים, הקוראן כולו הוא דברי אלוהים כפשוטם. מוחמד הוא רק צינור המעביר את דברי אלוהים. במקרא הדבר שונה, בייחוד בספרי הנביאים הגדולים, ישעיהו, ירמיהו ויחזקאל, אשר אינם מוזכרים בקוראן וכנראה לא מוכרים על ידו.
המוסלמים קיבלו מצד אחד את קדושת התנ"ך אולם מצד שני דחו את קדושת הטקסט שבידי היהודים, ואף העבירו עליו ביקורת כמעט מדעית. הרמב"ם, למשל, לא התיר ליהודים להתווכח עם המוסלמים על יסודות התורה, אף שהתיר להתווכח עם הנוצרים. הוא גזר כך כי בעיניו האסלאם נחשב כדת המאמינה באל אחד שאין בה דופי, ואילו הנצרות היא מעין עבודה זרה.
מתוך מספר דוגמאות רב של סופרים מההיסטוריה (כמו: סעדיה גאון, אבן פקודה, אברהם בר חסדאי ובני דורותיהם), ניתן ללמוד, שהיהודים הסכימו לכך שמוחמד הוא שליח האל, אולם לגרסתם, הוא נשלח לעמים אחרים ולא ליהודים. והראיה היא, שהנביא דיבר לערבים בשפתם.
בכל אופן, מבחינת היהדות תמיד היה ניתן להתפלמס עם הערבים, אפילו תוך ציטוט פסוקים מן הקוראן, מה שהיה בבחינת מוקצה מול הדת הנוצרית.
עיקריהן של שתי הדתות זהים: ייחוד מוחלט של האל, חידוש העולם, נבואה, בחירה, ברית כרותה בין האל לאדם, שכר ועונש, מוסר והלכה – המקיפים את כל תחומי החיים. בשתיהן יש תורה שבכתב, המכילה דברי אלוהים ותורה שבעל פה, הנחשבת כפירוש והשלמה לתורה הכתובה. בשתי התרבויות התפתחה ספרות הלכה ענפה וצמח משפט עצמאי. שתי התרבויות התקשו להתאים את עצמן אל הזמן החדש, שחל ביהדות עם פתיחת שערי הגטו באירופה, ובאסלאם, עם פלישת נפוליאון למצרים בסוף המאה ה-18. עד ימינו אנו נאבקים חכמי היהדות והאסלאם כאחד, בבעיות תיאולוגיות והלכתיות חדשות, שמעמידים בפניהם המדע והטכנולוגיה המודרניים, והם אף מגיעים לעיתים קרובות לפתרונות דומים, אם כי אינם מודעים כלל לדמיון הזה.