אברהם יצחק הכהן קוק (גריבה [לטביה] 1865- ירושלים 1935) נולד במחוז דווינסק שבלאטביה, לאביו הרב שלמה זלמן ורעייתו פארא זלאטא בעיר גריבה. בשנתו הארבעים, כשמאחוריו קרוב לעשרים שנות כהונה ברבנות ובהנהגת הקהל בעיירות חשובות ברוסיה, עלה לארץ-ישראל לכהן כרבן של יפו ומושבות העלייה הראשונה. עוד קודם לעלייתו ניכר רישומו של הרב כמנהיג ציבור. באישיותו וברעיונותיו מילא חלל ריק, שנותר עם פטירתם של מנהיגים חרדים-לאומיים בעלי שיעור קומה, כרבנים שמואל מוהליבר ומרדכי אליאשברג שפעלו בתקופת 'חיבת ציון'.
בצד זיקה עמוקה לתנועה הלאומית והערכה לפועלה כמחוללת מפנה דרמטי בתולדות האומה, הביע הרב הסתייגות נמרצת מאופייה החילוני.
הרב שלל מכל וכל את תורת ההתבדלות מן החילונים, שהתפתחה בבית מדרשם של רש"ר הירש והחת"ם סופר. אחדות ישראל הייתה אבן פינה במשנתו, וסביב ציר זה נעה פעילותו כמנהיג רוחני.
אכן יחסם השלילי של החלוצים לדת, מחד גיסא, ופועלם הרב מתוך מסירות נפש בבניין הארץ, מאידך גיסא, העמידוהו בפני דילמה קשה:
כיצד להתייחס אל ציבור, שפועלו והגותו עוררו בקרבו תחושות הערצה והסתייגות כאחד?
ההכרעה על שיתוף פעולה בין המחנה הדתי למחנה החלוצי, הייתה חייבת להישען על היערכות מחודשת במישור האידיאולוגי.
ההגדרות המקובלות של צדיק ורשע, על כל משמעויותיהן, לא תאמו את אישיותו הבלתי-שגרתית של החלוץ הכופר. דמותו חייבה יציקת תבנית רעיונית ספציפית, ההולמת את מידותיו הייחודיות, בדור של גאולה.
בפרקים הבאים תודגם התפיסה החדשה שהפיץ הרב קוק, על-ידי שני אירועים משמעותיים שאירעו בתקופת כהונתו: פולמוס השמיטה ומסע המושבות.
תוכן עניינים
·        מבוא, קורות חייו של הרב קוק ·        רקע היסטורי ·        פרק 1: פולמוס השמיטה ·        פרק 2: מסע המושבות ·        סיכום