תקציר הרלבנטיות של תנועות הנוער בחברה הישראלית הולכת ופוחתת עם הזמן. בין היתר ניתן לראות בכך השפעות של ההתפתחויות הפוסט-מודרניסטיות בחברה הישראלית, ירידת הקונצנזוס סביב ערכים מרכזיים, התחזקות מגמת האינדיבידואליזם, וכו'. ירידת הרלבנטיות מעמידה בסכנה את סיכוייהן של התנועות להוות גורם משמעותי בחברה. סכנה זו גוברת, לאור הצלחתן המועטת של תנועות הנוער בקרב חלק משמעותי מהחברה כמו מגזר העולים.
הפעילות החינוכית הבלתי פורמאלית לובשת צורות שונות, חלקן מפוקחות, ממוסדות ומובנות פחות, (כקבוצות משחק וחבורות נוער), ואחרות מפוקחות, ממוסדות ומובנות יותר (מועדוני נוער ובתי תלמיד) המופעלות על ידי מבוגרים. המשותף לכל סוגי הפעילות הללו והמבדיל אותן כטיפוס אידיאלי מדפוסי חינוך פורמאליים, הוא היותן מבוססות בעיקר על "הקוד הבלתי פורמאלי". בעבר, הקוד הבלתי פורמאלי אפשר את יכולתן של תנועות הנוער להקל את קליטת העולים. דפוסי אינטראקציה סימטריים אפשרו לחברי התנועות להיפגש על בסיס של שוויון. ההשפעה של חברי התנועה הייתה משולשת; ראשית, נוצרה מחויבות לערכים ציוניים ששולבו לעיתים קרובות באתוס מוסרי אוניברסלי; שנית, נוצרו תנאים שבהם החברים יכלו לעשות את משאביהם תפקידים חברתיים ולהשתמש בהם לשם ביצוע תפקידים לאומיים כמו יישוב אזורים בלתי מיושבים וביצוע משימות בתחום הצבאי והכלכלי; שלישית, בקרב החברים התפתחו רגש של עילית חברתית , שהיה מבוסס על הרגשת החובה לשרת את הקהילה ולא על זכויות יתר.
כיום, יש הטוענים כי קיימת סתירה בולטת בין הדימוי של תנועות הנוער כ"אחת מסוכנויות החברות החשובות ביותר לקליטת העלייה ולשילובה בחברה" מחד גיסא, ובין מיעוט העולים בתוך התנועות עצמן לאורך כל הדרך, מאידך גיסא. לכאורה, היו ויש לתנועות הנוער מאפיינים היוצרים תנאים אידיאלים להשתלבות עולים, אך הבעייתיות של יחסי הגומלין בין תנועות הנוער והעולים התבררה כבר בתחילת קיומה של המדינה.
אחד הממדים שניתן לבחון בעזרתם את היכולת של תנועות הנוער לקלוט עלייה הוא גישתן הבסיסית לקליטת עלייה. ההבדל המרכזי שראוי להתייחס אליו בהקשר זה הוא בין גישה 'בוללת' ובין גישה 'שוזרת'. בגישה הבוללת יש התייחסות הירארכית אל התרבויות השונות. בגישה השוזרת, לעומת זאת יש התייחסות סימטרית לתרבויות שונות, והשונות כשלעצמה נחשבת כמשאב וכיתרון. סבר ומס טוענות כי תנועות הנוער 'מפעילות' מנגנוני בלימה בפני העולים החדשים. לדעתן, אחד ההיבטים החשובים ביותר להבנתם של מנגנוני הבלימה הללו הוא האינטראקציה שבין ה'מאפיינים הבלתי פורמאליים' של תנועות הנוער ובין הגישה הבסיסית שלהן לקליטת עולים. עד כה הגישה האסימילטיבית התקבלה בתנועות הנוער כמובן מאליו וכאופציה היחידה, גישה זו התקבלה גם על ידי העולים עצמם. התנועות וחוקריהן התעלמו מהאפשרות כי אותם מאפיינים האמורים לסייע להשתתפות העולים בתנועות הנוער הופכים, בתוך אקלים של אסימילציה, לבלמים רבי עוצמה.
במהלך שנות ה-90 עברה תנועת הצופים תהליך של שינוי והתחדשות.
שינויים תפיסתיים אלו הביאו את אנשי התנועה להבנה והכרה עם עובדה מצערת שהתנועה אינה פונה למגזרים רבים בחברה הישראלית, אלא משמרת את המסורת כתנועה אליטיסטית הפונה לרוב לחניכים משכבות אוכלוסייה בינוניות וגבוהות. חלחול  הכרה זו בשלוב עם חלון הזדמנויות שנפתח עקב גיוס כספים מארגונים שונים, הביא את הנהגת התנועה 'להרים את הכפפה' ולנסות לגייס חניכים עולים לשורותיה. בשנת 1998 הוקם פרוייקט שב"א (שלוב בני נוער אתיופים) אשר שם לו למטרה לגייס חניכים בני העדה לשורות הצופים. בעבודה זו ננסה לבחון את מודל 'צופי שב"א' לאור הגישות המגוונות לניהול שונות. כמו כן ננתח את עמדות חניכי ועובדי התנועה –  כפי שהוצגו בראיונות אישיים, בעיתונות ובאתר האינטרנט של התנועה בין השנים 2001-2003 –   בנושא צופי שב"א, לאור הקוד הבלתי פורמאלי של תנועות הנוער.
השערות המחקר הן:
בעמדות חניכי ועובדי תנועת הצופים יבואו ליידי ביטוי מאפיינים שישקפו נקודת מבט בוללת בעבודה בתחום קליטת עליה.
עמדות חניכי ועובדי התנועה יצביעו על מאפייני פעילות הסותרים את ממדי הקוד הבלתי פורמאלי בפעילות ובהתייחסות אל העולים.
ההשערה השנייה מושתתת על אישורה של ההשערה הראשונה, מתוך הבנה כי מאפייני הקוד הבלתי פורמאלי אינם באים לידי ביטוי ואף הופכים לבלמים כאשר הם פועלים בתוך קונטקסט המייצג גישה בוללת.
תוכן עניינים:
עמוד פרק
3 מבוא
5
תנועות הנוער כסוכנויות חברות
8 הקוד הבלתי פורמאלי
1 0 תנועות נוער קולטות עליה
1 5
הקוד הבלתי פורמאלי בשירות העולים – מיתוס או מציאות?
19
צופי שב"א – שילוב בני נוער אתיופים בצופים
2 0 השערות המחקר
2 1
צופי שב"א הלכה למעשה – הממצאים
2 8
דיון
3 0 מקורות