מבוא
למשפט בינ"ל פומבי ממשפטי נירנברג לאמנת רומא, בית הדין הפלילי הבינלאומי מנקודת מבט ישראלית הקמת בית הדין הפלילי הבינלאומי ;  מבוא – פשעים בינלאומיים הינם נתון בעל היסטוריה מרשימה בעולמנו. המשפט הבינלאומי הרחב נוהג להכיר כבר תקופה ארוכה בפשעים אלו וזאת תוך התמקדות בפרט המבצע ללא כל קשר לארץ מוצאו או למקום ביצוע הפשע.
המנגנון אשר נהוג היה להשתמש בו היה מנגנון לשעת משבר, כלומר בשעת הצורך היה מוקם טריבונל לשם פתרון הסכסוך או לשם מתן מענה לסוגיה הנדונה, כך למשל הוגדרו פשעים אלו במשך תקופה ארוכה ע"י אמנות בין-לאומיות שונות כמו זו אשר נידונה ב 1949 בג'נבה- שוויץ.
במהלך המאה העשרים ניתן לראות מספר מקרים בהם הוקמו בתי-דין לשם שפיטה של נאשמים אשר היו מעורבים בזוועות הנוראיות ביותר אשר ידעה האנושות, הכוונה לבתי-הדין בטוקיו, יוגוסלביה,רואנדה וכמובן נירנברג.
מפנה מסוים חל בסיומה של מלחמת העולם הראשונה, אשר סיפקה לאנושות מחזות נוראיים, כאשר הובנה הקלות בה בוצעו הזוועות נתקבלה החלטה למנות טריבונל משפטי מתוקף חוזה ורסאי כדי לדון בסוגיות האשם השונות. אך כאן תכנון מצד אחד וביצוע מנגד, והתוצאה הסופית הייתה כי התיקים נידנו בבתי המשפט המקומיים בגרמניה ולמעשה לא הוקם טריבונל חדש אלה בוצע שימוש במערכת משפטית קיימת. חידוד הצורך במנגנון קבוע לשפיטת נאשמים בפשעי מלחמה הגיע לאחר מלחמת העולם השנייה , והפעם באמת הוקמו טריבונאלים אשר תפקידם היה מוגדר בהקמתם. הכוונה בעיקר לבתי הדין בנירנברג ובטוקיו אשר הוקמו על-ידי בעלות הברית בכדי לשפוט את פושעי המלחמה היפנים והאמריקנים. מספר מושגים ראשיים צמחו במוסדות אלו , החשובים ביניהם הם "פשעים נגד השלום", "פשעים נגד האנושות". למרות פעולות אלו, אשר חלקן הוגדרו כמוצלחות מאוד, נשאר הצורך במנגנן מרכזי בדמות של בית-דין פלילי בינלאומי קבוע  וזאת תוך התייחסות לעובדה כי יוזמות הקמת בתי הדין הזמניים הינן המדינות אשר ידן על העליונה בתום העימותים והמלחמות ואסור שכך יהיה בכל הקשור למערכת שיפוטית. בנוסף אל לנו לשכוח כי בתי-הדין האמורים היו זמניים בלבד וסמכותם הייתה נתונה לנושאים מסוימים ובעולם המתפתח התגלה הצורך במערכת קבועה לשפיטה של פושעי מלחמה בצורה גורפת.
בתקופה שבין מלחמת העולם השנייה ועד ההקמה הפורמאלית של בית הדין הפלילי הבינ"ל נבדקו אפשרויות שונות בניסיון למצוא פתרונות למצב המתואר, ניסיונות אלו כשלו בשל מספר סיבות מרכזיות: 1. חסרון עצמאות, 2.
פוליטיקה – וסמכות עניינית ,3. המלחמה הקרה – חוסר תזוזה מדינית.
המובילה לשינוי המהותי הייתה החלטה של העצרת הכללית של האו"ם בשנת 1994  אשר דרשה מהוועדה למשפט בינלאומי להכין מסמך ראשוני אשר יהווה בסיס לחוקת בית הדין הפלילי.
השלב הבא אשר גם הוא לווה בדיונים רבים היה ברומא 1998, כאשר נחתמה האמנה הבינלאומית אשר היא למעשה התוקף והמסמיך הפורמאלי של בית הדין הצפוי.
מעט נתונים על אותה החלטה חשובה :
7 מדינות הצביעו נגד אימוץ החוקה ( ישראל ביניהן),
1 20 מדינות הצביעו בעד אימוץ החוקה,
2 1 מדינות נמנעו בהצבעה.
בשלב ראשוני זה ולאור תנאי החוקה הכתובים בסעיף 126
לאמנת רומא, נקבע כי יש צורך לאשרור נוסף של החוקה בכדי שזו תיכנס לתוקף סופי וניתן יהיה להקים את בית הדין.
וכך אכן היה, ובתאריך ה-7 לינואר 2002 הוכרזה הכניסה הרשמית לתוקף של החוקה ובשלב זה ניתן היה להתחיל את הקמת בית הדין הפלילי.