תולדות התעמולה של יוזף גבלס במשטר הנאצי  בין השנים 1924- 1945.
הקדמה בעבודה זו אנסה לעקוב אחר תולדות התעמולה בתקופת הרייך השלישי, ולהבין את דרכי פעולתו, חשיבתו וחשיבותו של יוזף גבלס בהיותו אחראי על התעמולת במשטר טוטליטרי תחת הנאצים בתקופת השואה, ואת הפיכתו לאדם בעל השפעה רבה בתקופה- בכלל, ועל עולם התקשורת כולו, בפרט. על כן, נתחיל מבראשית.
מהי תעמולה? תעמולה – דברי הסבר שמטרתם שכנוע הזולת בצדקת רעיון מסוים או מתן פרסום לדבר מסוים, אגיטציה: תעמולת המפלגות השונות לפני הבחירות.
הנאצים לקחו את עיקרון התעמולה הקלאסי (עפ"י ההגדרה הנ"ל) והפכו אותו כ"חומר ביד היוצר" למשהו אחר בתכלית מההגדרה המקורית.
לפני עלייתם לשלטון אמצעים אלו נועדו לעורר את תשומת לב הציבור, אחרי השתלטותם נועדו לממש את משטרם הטוטליטרי על האוכלוסייה. בטענות שווא, מעשי הסוואה ובשקר יצרו הנאצים הצדקה מדומה לתוקפנות מדינית וצבאית, עוררו התלהבות והזדהות עם מטרותיהם והפחידו ורימו את קורבנותיהם.
בספרו "מיין קאמפף" ניסח היטלר בעצמו את מהות התעמולה המילולית ועוצמתה ואת התפקידים שייחס לה: "אל מי חייבת התעמולה לפנות? אל האינטליגנציה המדעית או אל המון העם הפחות משכיל? לעולם תופנה רק אל ההמון! לגבי האינטליגנציה.. אין תעמולה, אלה לימוד לקח מדעי. תעמולה על פי תוכנה אינה מדע, כשם שתיאור של לוח פרסומת תלויה בכישרון היוצר, המצליח לעורר את ההמון ע"י צבע וצורה. תפקיד התעמולה איננו בעיצוב אופיו המדעי של הפרט, כי אם בהכוונת ההמון למודעות לעובדות מסויימות…לכן חייבת לפנות יותר אל הרגש, ורק באופן ומוגבל תפנה אל התבונה… יכולת הקליטה של ההמון הרחב מוגבלת ביותר,תפיסתו מועטה, השיכחה רבה, ולכן יש להגביל את נושאי התעמולה למוקדים מעטים בלבד. את אלה יש לעבד ולהחזיר אל ההמון בסיסמאות, שוב ושוב, עד שאחרון השומעים ידמיין לעצמו את הרצוי…" על פי הדברים הללו ניתן לקבוע עקרונות אלה של התעמולה.
התעמולה אינה מבשרת אמת אובייקטיבית אלא באה להפיץ אמת שהשליט רוצה בה.
הנאצים השתמשו בתעמולה במטרה להחדיר את יסודות האידיאולוגיה שלהם ולשנות את דרכי ההתנהגות. התעמולה הנאצית הלבישה את האידיאולוגיה הגזענית על האנטישמיות המסורתית כשתיארה את היהודי כאויב העם הגרמני.
תעמולה בעידן המודרני משמשת רבות משטרים טוטליטריים רבים, בכל רחבי העולם. השימוש בתעמולה משמש ככלי שליטה עוצמתי ביותר, שכן הוא מסוגל להגביר את הציות של האזרחים השונים בלא הפעלת כוח ישיר. מכיוון שבמדינות כאלו אמצעי התקשורת נתונים בידי הממשל, השימוש בתעמולה הופך לנגיש ונוח.
היהודים היו חלק בלתי נפרד מהמסר בתעמולת הנאצים, הם הצגו כמזיק ביולוגי, שסופו להיכחד ("היהודי הטפיל"). היטלר ראה באנטישמיות נשק תעמולה חשוב.
הנאצים השתמשו בכל הכלים שעמדו לרשותם כדי להראות את "תורת הגזע" שלהם. התעמולה תפסה מקום חשוב ביותר במשטר הנאצי, משרד התעמולה בראשותו של גבלס היה הגוף ששלט על הרדיו, העיתונות, הקולנוע והאומנויות.
תכני התעמולה לרוב, מכוונת התעמולה באופן צר לקידום רעיון מוגדר אחד בלבד. עיקרון זה מביא לאופיה ה"'מניפולטיבי"' של התעמולה: ניסיון לעשות שימוש לא ענייני בצורה של התקשורת על-מנת לשפר את קליטת הרעיון בציבור היעד. רוב המניפולציות הינן רגשיות בטבען.
השילוב בין תכונה זו של התעמולה לאופיו ההמוני של ציבור היעד, הביא לשימוש בכלים הבאים:
·        שימוש בסמלים מקובלים בחברה, שליליים (שליט כושל בהיסטוריה, אויב חיצוני וכו') או חיוביים (אמן ידוע, אידיאולוגיה מקובלת וכו') והצמדתם לגורמים הקשורים ברעיון המובע. כך יוצרת התעמולה עמדה רגשית בסיסית כלפי גורמים אלו.
·        בניית דמות ציבורית במרכז התעמולה, אשר בה מודגשות תכונותיה האישיות (מראה, שפת גוף, תכונות אופי וכו'). דמות שכזו עדיפה לרוב מבחינת התועמלנים, שכן קשה ליצור הזדהות עם מסרים מילוליים בלבד. בניית הדמות התקשורתית מופיעה על חשבון עמדותיה וערכיה של הדמות, וכן על חשבון הרעיון והתנועה אשר היא מקדמת.  ·        שימוש בהכללה של מאפיינים רבים לידי הסקת מסקנה התואמת את צורכי התעמולה. ·        "'זלזול ושיבוח": הפגנת זלזול באמצעים שונים, כגון כינויי גנאי וציניות, על מנת לפגוע בדימוי של גורם שלילי, או שיבוח גורם חיובי.
·        ניצול סיטואציות ממלכתיות שונות (אבל, זכייה לאומית בתחרות בינלאומית, אירועים וחגים מרכזיים וכו') על מנת להחדיר רעיון מסוים, לרוב בדרך עקיפה (לדוגמה:
הבעת הזדהות של דמות פוליטית בה יש לתמוך עם אבל מסוים הקרוב ללב הציבור).
·        יציקת אופי עממי לתוכן או לגורם המקודם על-ידי התעמולה. בדרך זו מתקבל רעיון מסוים בלא הגנות שכליותביקורתיות מצד הציבור, החש עצמו עממי.
·        שינוי לוגי של מערך טיעונים על מנת להתאימו לצרכי התעמולה, על-ידי סילוף, ניסוח מחדש, הסחות דעת, הכללות וכו'.
תעודת זהות ד"ר פאול יוזף גבלס (29 באוקטובר 1897 – 1 במאי
1 945), פושע מלחמה נאצי, מראשי משטרו של אדולף היטלר בגרמניה.
יוזף גבלס נולד בגרמניה, בחבל הריין, להורים השייכים לכנסייה הקתולית. כנער הצטיין בלימודיו, והשלים לימודי דוקטורט באוניברסיטת היידלברג בשנת 1924. הוא שאף להפוך למחזאי מפורסם, אך ספרים ומחזות שכתב נדחו על ידי מוציאים לאור.
גבלס סבל בילדותו ממחלה שגרמה לקיצור רגלו האחת ולצליעה בולטת. בשל כך נפסל מלהתגייס לצבא גרמניה במלחמת העולם הראשונה. בשנות העשרים המוקדמות הפך גבלס, המתוסכל מאי הצלחתו בחיים, לנאצי נלהב, לאחר שצפה באחת מהופעותיו של אדולף היטלר. הלאומנות הבוטה וההבטחה לעוצמה, דיברו אל הנער שהיה צריך להישאר בבית וללמוד כשבני גילו נלחמו לחיים או למוות במלחמה הגדולה.
בשנת 19
5 הפך גבלס לעוזרו של גרגור שטראסר, שהיה מנהיג בולט במפלגה הנאצית בצפון גרמניה, ועלה לעמדת כוח בתקופה שבה שהה היטלר בכלא לנדסברג . הרטוריקה של שטראסר הדגישה את האלמנט המעמדי שבנציונל סוציאליזם, וגבלס נתפס לכך בהתלהבות. באותה עת סבר גבלס כי המהפכה הנאצית אותה ביקש ליצור, ומלחמת המעמדות הקומוניסטית, הן שתי צורות של אותו המאבק. היטלר הסתכל על התפתחויות אלו בעין ביקורתית, תוך שהוא רואה בכך סטייה מהאידיאולוגיה הפולקית המעדיפה את הגזע על המעמד מחד, ומאידך חושש מהקמת אגף חזק ורדיקלי במפלגה שיתחרה בו, בראשות המנהיג הכריזמטי שטראסר.
היטלר ראה בגבלס מנהיג עתידי במפלגה, ובהבטחות ופיתויים הצליח לשכנע אותו לעזוב את מחנה שטראסר, ולעבור לצדו. לאחר שהצליח להפחית את כוח שטראסר וסיעתו, נותר היטלר כשגבלס לצדו, כמעריץ נלהב. היטלר טיפח את המנהיג הצעיר, ובשנת 1926 נתן לו את התפקיד האחראי של "גאולייטר של ברלין" או יו"ר המפלגה בברלין. וגבלס ניגש לתפקיד במלוא המרץ. גבלס היה תועמלן מן הדרגה הראשונה, בעל לשון חריפה ועוקצנית, וחוש לשלהוב ההמונים. שני אך להיטלר ביכולתו להלהיב את ההמונים ולהסיתם, התעלה אף על מורהו בשנאתו ליהודים.
תוכן עניינים
מבוא .3
מערכת התעמולה בגרמניה בנאצית בהנהגתו של יוזף גבלס … –…4-5
נאציפיקציה …
…6
            דמות הפיהרר … -6-7
כלי תעמולה -..8
תקשורת כתובה                         עיתונות -.8-9
                        כרזות –9-10 תרבות וספרות –..11-13
פילוסופיה -13-14
                        מוזיקה –14-16
                        אומנות –16-20 תקשורת אלקטרונית                            רדיו 20-21
קולנוע  –.21-24
                                    היהודי הנצחי -..24-
5                                     היהודי זיס –.
5 -28
סיכום -..29
נספחים -30-32
ביבליוגרפיה –…33