מבוא
במשך שנים רבות התקיים "קשר של שתיקה " בכל הקשור לנושא ההתאבדויות. במהלך התקופה האחרונה  ובעשור האחרון בפרט עלתה תשומת הלב העולמית לטרגדיה של ההתאבדויות בכלל  ובעיקר התאבדויות של צעירים ובני נוער.
מנתונים שמתפרסמים לאחרונה בתדירות גבוהה באמצעי התקשורת , עולה כי התאבדות מהווה גורם המוות השני אצל מתבגרים והשלישי בקרב מתבגרות.  ישראל עשתה צעד חשוב  בנדון ובמהלך חודש פברואר שנת 2006 הוגשה למשרד הבריאות  בארץ  תוכנית למאבק בהתאבדויות אשר נכתבה  על ידי טובי אנשי המקצוע בתחומי פסיכיאטריה, פסיכולוגיה, רפואה וחינוך , אשר תתמקד  באיתור גורמי סיכון, סימני זיהוי להתאבדות ועקרונות במניעת התופעה .עדיין, לדעתנו, המדיניות הננקטת היום  בארץ הנה  בגדר "כיבוי שריפות" , ומהווה תגובה מקומית בלבד לאחר אירוע אובדני זה או אחר , אשר מסתיים במוות. בחרנו לעסוק בנושא ההתאבדויות בכלל ובנושא התאבדויות צעירים ובני נוער בפרט,  משום שזיהינו שמדובר בתופעה רחבה אשר איננה מסתכמת רק באובדן חיים אלא במכלול רב של גורמים , סימפטומים  והתנהגויות ואין מדובר בסוגיה פרטית של אותו אדם המחליט לאבד עצמו לדעת  אלא מדובר בתופעה חברתית חריגה ככל שתהיה אשר איננה פגה מהעולם ותובעת יותר ויותר קורבנות , אשר גילם יורד עם הזמן , ואין זו תופעה אופיינית לחברה זו או אחרת אלא מדובר  תופעה כלל  עולמית,  רחבת מימדים ,כלל חברתית  ויש לתת את הדעת לנושא בכובד ראש.
בעבודתנו אנו ננסה להגדיר מהי התאבדות , מהם מרכיביה וסוגיה השונים, נציג תיאוריות שונות ובעזרתן ננסה להסביר את התופעה הנדונה, לאחר מכן נעסוק בהתאבדויות בקרב בני הנוער וצעירים, נביא תיאור מקרה אחד  של צעיר  אשר  החליט לשים קיץ לחייו ודרך ניתוח המקרה הפרטי  ננסה להבין את המנגנון המורכב של תופעת ההתאבדות בכללותה. עבודה זו במסגרתה המצומצמת  לא באה להסביר תופעה כה מורכבת  ורחבה . נציג בפני  הקורא את עיקרי הדברים ונקווה כי נוכל  "לגרותו"  להרחיב את הידע בתחום על ידי פניה לגורמי מידע אקדמיים ופופולאריים נוספים.