"האיחוד האירופאי", הוא הביטוי המובהק למגמות האיחוד ביבשת בתחום המדינה, הכלכלי והחברתי. מגמה זו יצרה גוש מאוחד מול הגושים הכלכליים הגדולים בעולים: ארצות הברית של אמריקה ומדינות המזרח הרחוק (בעיקר יפה וקוריאה). גם מדינות מזרח אירופה שואפות לקחת חלק במגמה הכללית ולהצטרף למסגרת האיחוד. בצד מגמת האיחוד קיימת מגמה של שמירת הייחוד הלאומי והעצמאות.
האיחוד האירופי הוא ארגון מערבי מובהק. המדינות החברות בו הן מדינות דמוקרטיות שכלכלתן מבוססת על שוק חופשי. מדינות מזרח אירופה, לעומת זאת, הן מדינות ששרר בהן במשך שנים ארוכות משטר קומוניסטי והתנהלה בהן כלכלה קומוניסטית סגורה, שלא הוכתבה על פי אמות מידה של הכלכלה המערבית. גורמים פוליטיים-כלכליים-חברתיים אלה יצרו פער כלכלי גדול בין מדינות מערב אירופה למזרחה. לפער זה יש כמה ביטויים כמו שיעור התל"ג לנפש (תוצר לאומי גולמי) במדינות המערב לעומת מדינות  המזרח, וכן פערים בשיעור האבטלה, בשיעור האינפלציה ושונות בהתפלגות המועסקים בענפי הכלכלה במשק (ועדיה דרורה, 1998, 11).
לא ניתן להבין את תהליכי השינוי וההתפתחות בכלכלתה של אירופה ללא ציון צומת הדרכים החשוב ביותר – המהפכה התעשייתית. העובדה שהמהפכה התעשייתית התחילה באירופה, נתנה ליבשת זו קדימות על פני היבשות האחרות מבחינת  התפתחותה הכלכלית. התעשייה שהתפתחה באותה תקופה (בעיקר במחצית הראשונה של המאה ה – 19) הייתה הבסיס ההיסטורי לעושרה ולהתפתחותה של אירופה, ועשתה את אירופה ליבשת המובילה בעולם מהמאה ה – 18 עד אמצע המאה ה – 20. כל התחומים הכלכליים האחרים הושפעו  אף הם מעובדה זו (לדוגמא: השפעת התיעוש על ענף החקלאות).
במחצית השניה של המאה ה – 20 לאחר מלחמת העולים השנייה, הלכה התעשייה המסורתית ואיבדה מחשיבותה, וזאת גם בשל השפעת ההתפתחויות הכלכליות הגלובליות שהתרחשו בעיקר בארצות הברית וביפן, וגם בשל השינוי שחל במבנה המשק הלאומי בכל המדינות בעולם. זו התקופה המכונה התקופה הפוסט-תעשייתית שבה התעשיות המובילות הן התעשייה עתירת הידע והתעשייה עתירת הטעם שמיקומן גמיש.
השינויים וההתפתחויות חלו גם בכל הקשור לתחומי הכלכלה: אנרגיה, תחבורה, ותיירות (ועדיה דרורה, 1998, 89 – 92).
בצד מגמת האיחוד בעשרות השנים האחרונות והסרת המחיצות שהפרידו בין ה"גושים" ביבשת, ומול השאיפה להשלמת תהליך האיחוד בעיקר בתחום הכלכלי, אך גם בתחומים האחרים – הפוליטי, החברתי, התרבותי – פעלו ביבשת אירופה כוחות ששאפו לבדלנות ולפיצול מתוך מגמה לשמור על הקווים הייחודים הלאומיים של כל עם (שפה, מסורת ומנהגים).
מגמות הפיצול באות לידי ביטוי בשלוש רמות:
1.       שאיפה להדגשת הייחוד הלאומי של מיעוטים בתוך מדינות (כמו הבסקים בספרד).
2.        מגמת בדלנות של מדינות במערב אירופה שאינן רוצות להצטרף למסגרת האיחוד האירופי (נורבגיה ושוויץ).
3.        שמירה על עצמאות מלאה  גם במסגרת האיחוד האירופי (לדוגמא: התעקשותה של בריטניה על שמירת עצמאותה ועל אי מחויבותה לגבי המטבע האחיד).
(ועדיה דרורה, 1998, 130 – 131).
עבודה זו תעסוק בשאלת הצטרפותה של בריטניה לשוק האירופאי המשותף, כפי שבאה לידי ביטוי במפלגת הלייבור ובמפלגה השמרנית.
תוכן עניינים:
1.      מבוא                                                                                              עמוד
3 – 4
2 .      רקע היסטורי ליחסים בין בריטניה לאירופה בתקופה שאחרי       מלחמת העולם ה – II                                                                                   עמוד 5 – 7
3 .  סוציאליזם מול לאומיות במפלגת הלייבור אחרי המלחמה               עמוד 8 – 10
4 .  בריטניה מול השוק האירופאי                                                                      עמוד
1 1 – 15
אמנת מאסטריכט 5.  דאגה לאובדן התרבות והמנטליות הלאומית – שמרנים ולייבור                    עמוד
1 6 – 22
            מפלגת הלייבור             מפלגת השמרנים
6 .  סיכום                                                                                              עמוד
2 3 – 24
7.  הערות                                                                                             עמוד
2 4 – 27
8 .  רשימה ביבליוגרפית                                                                         עמוד
2 8 – 29