תכנון המרחב הטריטוריאלי כמושא מעורבותה של החברה האזרחית המקרה של המיעוט הערבי בישראל תוכן העניינים
                                     תוכן העניינים –II                      א. מבא .III-V                             ב. גוף העבודה                               ב.1. הבעיה הנידונה-הפקעה ותכנון טריטוריאלי -1-2
                                      ב.2. עמותת "במקום"- אופני ההשתתפותה  הציבורית והחיברותית_חינוכית.
                                      ב.1.2.
הבסיס הרעיוני –2-3
                                      ב.2.2. דרכי הפעולה במשור ציבורי -.3-7
                                      ב.3.2.
דרכי פעולה של חיברות_וחינוך ..7-9
                   סיכום –9-11                        מסקנות -..11-12                         הערות …13-16                                          רשימה בביליורפית .16-17
א.מבוא
  עבודה זו מתייחסת  לערבים בישראל כמושא פעילותה של עמותת "במקום" במסגרת  "החברה האזרחית"  בנושא התכנון של המרחב הטריטוריאלי העירוני והכפרי, המונחה ע"י מדיניותה של ישראל , תוך הדגשת ממד הפקעת הקרקע
בהתחלה  (לוסטיק, 1985: 80-86) מיד לאחר כינון מדינת ישראל.
בעקבות כך אפשור גיבוש של שליטה ובקרה טריטוריאלית,  באמצעות  דפוסיי התכנון של המרחב  הטריטוריאלי ,הכפרי והעירוני(1).
כול האנטגוניזם ביחסי מיעוט ערבי ורוב יהודי, ציוני במהלך שנות קיומה של מדינת ישראל מונחה אותו מהלך של  הפקעת  קרקע והשתלטות על המרחב הטריטוריאלי בו חיי המיעוט הערבי. בתהליך הכלת ריבונותה על השטח הופקעו והולאמו 93%  מקרקעות שנמצאו בתחומה אולם לא ברשותה (2).
עניינה של עבודה זאת הוא בניתוח דפוסי המכניזמים של השתתפות ציבורית וחינוכית_חיברותית  בהקשר של תכנון המרחב הטריטוריאלי ביחס למיעוט הערבי בישראל. אך מכניזמים אלו באמצעות עמותת "במקום" ממומשים כחלק מתפישתה הכוללת של "החברה האזרחית"?.       יבוצע ניתוח מימוש מטרותיה האזרחיות של עמותת "במקום" בניסיון להפחית מפגיעת ממד ההפקעה והתכנון הטריטוריאלי אצל המיעוט הערבי בישראל. היא עושה זאת באמצעות מערכת חינוכית חברותית ייעודית במקומות שבהם התכנון של המרחב פוגע מהותית באורחות חייהם, בהיסטוריה שלהם, בפרנסתם ובכבודם. כלומר, מתממשת אקטיביות ציבורית וחינוכית ממשית למען שמירת זכויותיהם האזרחיות של כול מי שניפגע  או עשויי להיפגע מהליכים תכנוניים ושל הפקעת קרקע הקשורים בפיצולה, הקפאתה, ומבידודה  ע"י מדינת ישראל, ושהם על גבולות הלגיטימציה. גם כאשר ההליכים הם בתוך גבולות הלגיטימציה, אולם אין בהפקעת הקרקע  והזכויות הקנייניות  תלויות הקרקע והתכנון הללו משום צדק חלוקתי ומדתיות מספקים (תיאודור, 2003) רואה עצמה עמותת "במקום" כחלק (מ"החברה האזרחית"), מקום להתערב ולפעול. על רקע זה העמיד את שאלת המחקר הנומינאלית הבאה לבדיקה: באיזו מידה מחזק התכנון של המרחב הטריטוריאלי את הדמוקרטיה הישראלית,  המקרה של המיעוט הערבי?
ובעקבותיה ניתן לשאול את אותה שאלת מחקר עם מחוונים יותר אופראציונאליים לאמור:
מה הם אופני הפעולה של  השתתפות ציבורית וחינוכית, שנוקטת עמותת "במקום" בהקשר הפקעת הקרקע ותכנון המרחב הטריטוריאלי (חמאיסי, 1994) בין יהודים והערבים  במסגרת הדמוקרטיה  הישראלית? (סמוה, 1976: 2
5 ). שאלת מחקר זאת  מנתבת במשולב את הדיון התיאורטי באמצעות מספר מושגי יסוד : הראשון החברה האזרחית(3)  והשני תכנון המרחב הטריטוריאלי(4)   והשלישי השתתפות ציבורית חינוכית. החברה האזרחית, מייצגת כאן מצה (פלטפורמה) רעיוני ומעשי, בלתי תלוי בשלטון ובממסד הפוליטי. היא מייצגת אלטרנטיבה מעשית למפלגות במדינות דמוקראטיות  בהקשר איבוד הגמוניית פונקצית התיווך שלהן, שבין האזרחים למדינה ( 3-5 :Yishai, 1991).  מכאן חשיבותה,  הבנת קיום הצורך להידבר ולהיות בממשק עם פוליטיקאים  ועם פקידים לשם קידום מטרותיה בנושא התכנון הטריטוריאלי למשל  לטובת אזרחי המדינה וקידום הדמוקרטיזציה שלה.
היא עושה זאת לשם  הגבלת עוצמתה של המדינה, כלומר בקרת המדינה ע"י החברה ולכן גם בקרת המוסדות הפוליטים הדמוקראטיים שלה. לתפקיד זה יש שני ממדים: האחד הוא לעקוב אחר שימוש העוצמה המרוסנת של המדינה , ושנית, להפוך מדינה סמכותית ליותר דמוקראטית ופלורליסטית (Diamond, 1994: 4 -17).
חלק מניסיונה המתגבש של החברה האזרחית הוא  ביצירת נתיבים  נוספים של אינטרסים חדשים אצל יותר שכבות האוכלוסייה, החסרות נגישות זמינה למקורות הקצאה(5). ההשתרגות  הבלתי תלויה למבנה קבלת ההחלטות הפוליטי ברוח רעיונות החברה האזרחית מהווה  מקדם ברור המאפשר מימוש פעולות לטובת האזרחים והמערכת החברתית. בהיות החברה האזרחית  צלע שלישית מאזנת, שבין ההון הציבורי לבין ההון הפרטי (שוק) , הנה היא מספקת את ההון החברתי. ככזו, היא מגבשת מקדם עוצמה מיוחד, לדמוקרטיה ליברלית פלורליסטית, תוך יצירת  הזדמנויות נוספות להשתתפות ציבורית ופוליטית, תוך גיבוש מוטיבציה שעקרונות פעולתה יופנמו  בכול רמות הממשל המקומי והלאומי.   בהקשר זה "החברה האזרחית"  משמשת כמכניזם חיוני להגבלת כוחה של הממשלה הדמוקראטית ע"י בחינת הפוטנציאל שלה להשתמש בחוקיה  לביטויי אי צדק חברתי ושימוש לרעה באלימות "לגיטימית" תדירה.  במגביל תפקידה במקרה כאן, מתבטא בעידוד החברה האזרחית בתוך הדמוקרטיה הישראלית באמצעות עמותת  "במקום" לעזור לקהילות חלשות  ע"י השתתפות חינוכית וציבורית (6)  עממית בנושאים של תכנון המרחב והפקעת קרקעות לשם ביסוס מעמדן ובעקבות כך, ייצוב מסוים של הדמוקרטיה הישראלית.
החברה האזרחית מממשת זאת ע"י מגוון פעולות בשני קטבים, באמצעות עמותות שונות:
קוטב אחד  מייצג את האקטיביות של עמותת "במקום" בממשקים של למידה והכרתם של הפוליטיקאים והפקידות הרלוונטית הקשורה בנושאי קבלת ההחלטות העקרוניות  בהקשר התכנון של המרחב. באותו זמן היא גם מייצגת מעורבות פרופסיונאלית של העמותה "במקום" בנושאי תכנון ובניה של המרחב הטריטוריאלי העירוני, תוך התערבות יזומה בתוכניות של וועדות תכנון ובניה אזוריות ומקומיות  וכן בעת הצורך פרסום ניירות עמדה ייעודיות, הבעת חוות דעת ותמיכה פרופסיונאלית בנושאים רלוונטיים בבתי המשפט.
    מצד שני עמותת "במקום" נתפשת כחלק בלתי נפרד מהמבנה ומהמהות של "החברה האזרחית"  כיוזמת ומפעילה  תהליך חברות (סוציאליזציה) רב ממדי של למידה עצמית ושל אנשים פרטיים וקבוצות הנפגעות ממרכיב התכנון הטריטוריאלי (במקרה שלנו המיעוט הערבי בישראל). כאן החברה האזרחית  באמצעות עמותת "במקום" מיידעת האזרחים לגבי זכויותיהם התכנוניות הנגזרות מהחוק ומלווה אותם בתהליך הלמידה.  ככזאת היא מהווה לא רק ככלי מווסת אלא גם כישות מתערבת  ומחנכת בקהילה ובחברה. מבחינת החברה האזרחית וויסות וניהול אנטגוניזם חברתי אינו רק מטרה טכנית הנותנת תוצרים של שקט חברתי  פוטנציאלי, הוא מהווה אסטרטגיה המונחה ע"י מודל תפישתי, חילוני, אזרחי רצוי.
 סוגי השתתפות אלו ברובד הפוליטי, ברובד הציבורי וברובד העממי חיברותי, תכליתם לא רק להשפיעה על מקבלי ההחלטות הן בהיבט אי חוקיותם אוו  בהיבט אי מדתיותה  של הפגיעה, אלא גם להשפיעה ברובד התודעתי וההכרתי (בשונה מהרובד הרציונאלי והחוקי "הטהור") לטווח הארוך.
   יתרה מכך "החברה האזרחית" יכולה לא רק להתגבש ולהתפתח מתנאים מתאימים בחברה דמוקראטית וליבראלית יותר, היא בעצם הימצאותה בה  מהווה חלק מעיצוב סביבה כזאת.
היא עושה זאת  ע"י הקנית מערך ערכי ונורמטיבי מתאים כגון: סבלנות, סובלנות, סלחנות מתינות והתפשרות. חלק מניסיונה המתגבש של החברה האזרחית הוא  ביצירת נתיבים  נוספים המיוצגים ע"י קיבוץ וגיבוש יותר אינטרסים חדשים אצל יותר שכבות האוכלוסייה, החסרות נגישות זמינה למקורות הקצאה של תכנון טריטוריאלי למשל. תפקידה הוא גם להחזיר את  האמון של  האזרחים בלגיטימציה של הדמוקראטית והשלטון על כנו. חלק מרעיון זה נעוץ בתפקידה ואחריותה לגייס ולאמן מנהיגים פוליטיים חדשים ויצירתיים, אשר ילמדו אך  לארגן ולהניע אנשים ולהתמודד עם מציאות משברית ארוכות שנים הנמצאת ברמת קריטיות גבהה עם ממדי שונות מאפיינת רבה .  כחלק מרעיון זה היא מציגה אלטרנטיבה של הידברות ציבורית ופוליטית רב  מישורית שתאפשר התמודדות לטווח הארוך עם תוצאות קונפליקטים אתניים פוטנציאליים ע"י פיתוח אסטרטגיות של ניהולם  באין אפשרות רציונאלית לפתרם.
    חלק ממכניזם זה מושתת על יצירת דפוסים המעודדים  ייצוג מרובה של אינטרסים  המתאפשר בדמוקרטיה  המגובה בכלכלת שוק חופשי (פרידמן, 2000:
162-143). העובדה שמספר ארגונים מייצגים את אותו רעיון מאפשר צורות ייצוג שונות של אותם אינטרסים. בכך החברה האזרחית מבטיחה כי תהווה בלם מפני כוחות השוק  (מונופולים) לדחוק את הקבוצות החלשות הנמצאות במיעוט אתני, כלכלי ופוליטי לשוליים החברתיים ובעקבות כך ליצור הפחתה בממדי אי הצדק והשוויון החברתי כערך עליון בדמוקרטיה. עבודה זאת תדגים את ההשתתפות הציבורית וחינוכית הרב ממדית, של  עמותת "בימקום", כמכוון למעורבותה הספציפית בנושא תכנון המרחב הטריטוריאלי בישראל, על בסיס עקרונות החברה האזרחית כנ"ל, בהקשר של המיעוט הערבי בישראל. .