תוכן העניינים
שם הפרק                                                                                  מס' עמוד הקדמה                                                                                                –
3 – פרק 1 – מהו האינטרנט                                                                            –
4 – פרק 2 – מהו ספק שירותי אינטרנט                                                             –
6 – פרק 3 – סוגי ספקי השירות                                                                       –
6 – פרק 4 – גישת הדין הישראלי-החוק                                                                        – 7 – פרק 5 – גישת הדין הישראלי-הפסיקה                                                        –
1 0 – פרק 6 – גישת הדין האמריקאי                                                                  –
1 1 – פרק 7 – התפתחות מאוחרת בדין האמריקאי                                                 –
1 4 – פרק 8 – פסיקה אמריקאית לאחר חקיקת ה-DMCA                                      –
1 6 – פרק 9 – משפט הקהילה האירופית                                                              –
2 0 – סיכום                                                                                                    –
2 1 – רשימה ביבליוגרפית                                                                                 –
2 3 –                                                                                                                                                                                                 הקדמה עבודה זאת עוסקת בנושא שהוא די חדשני וחדש בעולם המשפט הישראלי. על אף שנכתבו מספר מאמרים בעניין אחריות בכלל של ספקי שירותי אינטרנט (להלן: סש"א) והוקדשו פרקים בספרים העוסקים בנושא, לא הייתה התייחסות בלעדית לנושא כהגדרתו בכותרת עבודה זאת, לא בחקיקה הישראלית ולא בפסיקה הישראלית.
לפיכך, עבודה זאת תתייחס, אמנם, למצב במשפט הישראלי, אך תסתמך בעיקר על מקורות משפטיים בחו"ל ובעיקר המשפט האמריקאי שבו היה המספר הגדול ביותר של פסקי דין בנושא והוא היה הראשון שהתייחס במפורש בחקיקה לעניין זה בחוק הנקרא:
  The Digital Millennium Copyright Act of 1998   . אין תימה שהמשפט האמריקאי הוא המתקדם ביותר בנושא זה בפרט ובדיני אינטרנט וזכויות יוצרים בכלל. הסיבה לכך נעוצה במספר גורמים:  א.            שוק הטכנולוגיה האמריקאי הוא המתקדם ביותר בעולם ובו מספר חברות הטכנולוגיה וחברות ההזנק הגדול ביותר בעולם.
 ב.            המשק האמריקאי הוא הגדול ביותר והמפותח ביותר בעולם מבחינת הוצאה לאור של יצירות בכל התחומים (מוסיקה, ספרות, סרטי קולנוע, תוכנות מחשב ועוד), ובו היוצרים ובעלי זכויות היוצרים הם האגרסיביים ביותר מבחינת פעילות שמטרתה לשמור על זכויותיהם. המשק האמריקאי הוא משק מייצא יצירות מסיבי, כאשר שאר העולם יותר מייבא יצירות מארה"ב מאשר מייצא יצירות כאלה.   ג.             אין ספק שחלק מהשמירה האגרסיבית על זכויות היוצרים נובעת מהמסורת הקפיטליסטית של ארה"ב והשמירה הקנאית על זכות הקניין.
 ד.            מנגד, קיימת בארה"ב ההיסטוריה, ההוראות בחוקה והמסורת של חופש הביטוי וזרימת המידע, המהווים, לעתים, את הגורם המתנגש עם רצונם של היוצרים לקבל תגמול עבור כל שימוש, מכל סוג שהוא, ביצירתם. כל אלה הם, כאמור, הגורמים לכך שדיני האינטרנט התפתחו בצורה המהירה והנרחבת ביותר דווקא בארה"ב. דינים אלה תמיד עומדים לנגד עיניהם של מחוקקים ושופטים בכל העולם בבואם לדון בסוגייה הקשורה לטכנולוגיות המחשוב בכלל ולשימוש באינטרנט בפרט. חשוב לשים לב כי בכל נושא זכויות היוצרים קיים מתח בין שני מוקדים: חופש הביטוי והמידע מצד אחד מול הזכויות הקנייניות של היוצרים ו/או בעלי היצירות.
פעילות של סש"א עלולה לגרום לחבות בגין עוולות שונות ורבות: לשון הרע, הפרת דיני פטנטים, הפרת זכויות יוצרים ועוד. מכיוון שהיריעה היא כל-כך רחבה אדון בעבודה זאת רק בעוולת הפרת זכויות יוצרים.
השאלות העולות בהקשר לזכויות יוצרים והאינטרנט הן: מי יישא באחריות בגין הפרת זכויות יוצרים כאשר קניין רוחני מועתק חינם באמצעות השימוש ברשת ?
האם ניתן להטיל אחריות על סש"א בגין הפרת זכויות יוצרים הנעשית ע"י אחרים (משתמשים ומנויים) ?
אם מוטלת אחריות כזאת על סש"א, באילו אמצעים עליהם לנקוט כדי להימנע מאחריות זאת?
לפני שנכנס לעובי הקורה, מן הראוי להבהיר מושג אחד בדיני זכויות היוצרים, המאפשר שימוש ביצירה מוגנת אף ללא הסכמת היוצר וכן שימוש חינם ביצירות מוגנות, והוא "השימוש ההוגן". חוק זכויות יוצרים (הישראלי) מתיר לעשות "טיפול הוגן" או כפי שזה קרוי בפי כל "שימוש הוגן" (תרגום של הביטוי המופיע בחוק האמריקאי – Fair Use) ביצירות, מבלי שהדבר יחשב כהפרת זכות יוצרים. "שימוש הוגן" כולל כל מיני שימושים אשר המחוקק סבר כי חשיבותם עולה על זכותו של היוצר למנוע העתקות של יצירתו. לדוגמא עפ"י החוק הישראלי "שימוש הוגן" משמעו כי מותר השימוש ביצירה לצרכים הבאים (ללא תשלום תמלוגים ליוצרים): לימוד עצמי, מחקר ביקורת, סקירה או תמצית עיתונאית. בתזכיר חוק זכויות יוצרים (עליו ידובר בהמשך) הוצע לא לשנות את הסעיף (למעט במקום המילה:
"טיפול", לכתוב: "שימוש").  היקף השימוש ההוגן המותר עפ"י החוק הישראלי צר מזה שבחוק האמריקאי.
בתי המשפט בישראל פרשו את "השימוש ההוגן" בצמצום וגרסו כי רשימת השימושים המופיעה לעיל היא רשימה סגורה. בחוק האמריקאי כאמור, היקף השימוש ההוגן המותר הוא יותר רחב ולא מפרט את השימושים אלא קובע קוים כלליים לפיהם יש לבדוק כל טענה של הפרה וטענה נגדית של "שימוש הוגן". הבדיקה תעשה לפי הקריטריונים הבאים: (1) המטרה ואופי השימוש, לרבות אם לאותו שימוש יש אופי מסחרי או למטרה לימודית ללא כוונת רווח, (2) סוג/טיב היצירה המוגנת, (3) כמות וחשיבות החלק שהשתמשו בו בהקשר לכלל היצירה המוגנת, (4) האפקט של השימוש לגבי השוק הפוטנציאלי או לגבי הערך של היצירה המוגנת בזכויות היוצרים . למרות שלא דנו בעניין זה בבתי משפט בישראל בהקשר לאינטרנט, נראה כי הרבה מפעילויות האינטרנט לא יכנסו לגדרו. לאור האמור לעיל, מובן כי "שימוש הוגן" לא נכנס לגדרן של ההפרות הנדונות בעבודה זאת, ואם הטענה של המשתמש ברשת תהיה "שימוש הוגן" והיא תתקבל, ממילא לא תוכל לקום טענה כנגד הסש"א וברור כי במקרים רבים חילוקי הדעות הם אם השימוש היה הוגן או לאו. מרגע שבית המשפט קובע כי השימוש לא היה הוגן עלול להיכנס גם הסש"א למעגל הנתבעים (אם אינו נתבע על כך שהוא עצמו עשה את ההפרה). הבעיה היא שהקו המפריד בין "שימוש הוגן" לכזה שאיננו, הוא כל כך דק, עד שקשה לראותו ועל ביהמ"ש מוטלת לעתים משימה לא קלה (ראו הדיון שלהלן בפרשת "נפסטר").  בכל אופן, הדיון בחבותם של סש"א במסגרת עבודה זאת מתחיל כאשר מתברר שהשימוש שנעשה ביצירה המוגנת לא היה מסוג "השימוש ההוגן".