במהלך העבודה ניסיתי להראות את התהליך שעבר על ערביי ישראל, לאורך השנים האחרונות, בנוגע להשתתפות בבחירות, וכיצד הם הגיעו למצב בו רוב הציבור הזה בחר שלא להצביע.  למדתי את הסיבות לכך מן הרקע התיאורטי שקראתי ולימוד מצבם של הערבים בישראל לאורך 50 שנות קיום המדינה,  מן הסקר שערך המכון לדמוקרטיה ומן הראיונות שקיימתי עם חברי כנסת ערביים מן המפלגות השונות.  אותם ראיונות היו חשובים לי, בגלל המגע הבלתי-אמצעי, שאיפשר לי להבין טוב יותר את המניעים ואף לשאול ולהאיר שאלות שהטרידו אותי. ניסיתי להראות מה אומרות התיאוריות לגבי התנהגותו של הבוחר הרציונלי ולבדוק האם הימנעות רוב הציבור הערבי-ישראלי מהצבעה בבחירות 2001 לראשות הממשלה היתה התנהגות רציונלית.  היום, לאחר בדיקת הנושא מקרוב, אני יכולה לומר, שההימנעות מהצבעה היתה, לדעתי, צעד רציונלי ונכון, מבחינתם, כדי להשיג את מטרתם, שהיא – לקדם את ענייני ערביי ישראל בחברה הישראלית ובפוליטיקה הישראלית.
אמנם יש להמתין מספר שנים על מנת לראות, האם מטרתם – כפי שהציגו לי אותה חברי הכנסת השונים – אמנם הושגה. אך בכל מקרה, אני מניחה ששום מנהיג פוליטי בישראל  לא יוכל יותר להרשות לעצמו להתעלם מציבור גדול וחשוב זה במדינת ישראל, ואם יהיה ברצונו לזכות בקולותיהם, הוא יהיה חייב להוכיח את יחסו החיובי והרציני אליהם, לא רק לקראת בחירות, אלא במהלך כהונתו.
מועד הגשה: יולי 2001
תוכן העניינים:
·        מבוא
·        פרק א' – רקע היסטורי: הצבעת הערבים בבחירות 1996
ובבחירות 1999
·        פרק ב' – בחירה מול הימנעות במקרה של שני מועמדים לבחירה ·        פרק ג' – הרציונל מאחורי הימנעות מהצבעה ·        פרק ד' –  הימנעות הערבים מהצבעה בבחירות 2001 :
–         ניתוח סקרים שנערכו חודש לפני הבחירות ומיד לאחריהן –         ראיונות עם ח"כים ערביים בעמדות השונות ·        סיכום