תוכן העניינים
הקדמה -…עמ'
3 מבוא –עמ'
4 א)      הקשר בין מגדר וסמכותנות ב)      החברה הערבית בישראל ג)        המשכילים הערבים ד)      גורמים המאטים את תהליך השינוי במשפחה הערבית ה)      התפתחות מעמד האישה הערבייה בישראל שיטה –עמ'
1 0 א)      נבדקים ב)      כלים ג)        הליך ד)      תוצאות דיון סיכום ומסקנות ..עמ'
1 3
ביבליוגרפיה עמ'
1 6
נספח: שאלון סמכותנות ושאלון דוגמטיזם עמ'
1 9
הקדמה עבודה זו בודקת  את ההבדלים ברמת הסמכותנות בקרב סטודנטים יהודים וערבים בחלוקה למגדר (gender).  ברצוני לבדוק באם קיים הבדל ברמת הסמכותנות בקרב סטודנטים ממוצא ערבי ישראלי לסטודנטים ממוצא יהודי ישראלי, האם ההבדלים מתחלקים בחלוקת משנה גם למגדרים? היינו, האם סטודנטים גברים יהיו סמכותנים יותר מסטודנטיות? האם קיים מידרוג בין ארבעת קבוצות המשנה בתוך המחקר שלי, ואם כן כיצד הוא מתבטא והאם הוא מובהק.
השערת המחקר בעבודה זו: רמת הסמכותנות בסטודנטים ממוצא ערבי ישראלי גבוהה מרמת הסמכותנות בסטודנטים ממוצא יהודי ישראלי.
השערות ביניים: סטודנטיות ממוצא יהודי ישראלי יגלו את רמת הסמכותנות הנמוכה ביותר מבין ארבעת קבוצות המחקר. סטודנטים גברים ממוצא ערבי ישראלי יגלו את רמת הסמכותנות הגבוהה ביותר בקרב ארבעת קבוצות המבחן.
הנחת הבסיס עמה עבדתי לאורך כל העבודה, ותוצאות המחקר יהיו אלו שיאששו או יפריכו אותה הנה כי החברה הערבית, על אף הפיחות הזוחל לאורך השנים במעמד המשפחה המורחבת, תפקיד האב, מעמד האישה והגידול האקספוננציאלי ברמת ההשכלה, הנה עדיין פטריארכלית, שמרנית במסורת גידול המשפחה (ומעמד הבנות במשפחה), נוקשה ודוגמאטית באופן יחסי למשפחה היהודית הישראלית.
מגבלות: א)      במחקר זה לא נבדקו ההבדלים ברמת הסמכותנות בין משפחות של סטודנטים יהודיים ממוצא אשכנזי ומשפחות סטודנטים ממוצא ספרדי (המלצה למחקר עתידי) ב)      כמו כן לא נבדקה רמת הסמכותנות במיעוטים נוספים בחברה הערבית הישראלית כגון נוצרים-ערבים, צ'רקסים, דרוזים וכד' אלא רק בסטודנטים ממוצא מוסלמי ישראלי.
מבוא
סמכותנות ודוגמאטיזם העיסוק בנושא הסמכותנות התעורר בשנות הארבעים, לאחר מלחמת העולם השנייה, בעקבות התפרצות האנטישמיות באירופה ותוצאותיה. הפסיכולוגים החוקרים, ניסו לבדוק מה היא האישיות של האנשים שנוטים לתכונה זו. המושג "אישיות סמכותנית" מתאר מכלול של חוסר סבלנות דתית, לאומית, או מעמדית, עמדות שמרניות, תפקוד הכרתי וריגושי נוקשה ותכונות אישיותיות הנובעות מקונפליקטים פנימיים עמוקים המתבטאים בכפייתיות, בשימוש מופרז של מנגנוני הגנה ופורקן מעוות של יצריות מודחקת (מינקוביץ ושקד, 1962).
התיאוריה העומדת מאחורי המושג סמכותנות טוענת שפרטים הנוטים לסמכותנות, המושפעים מתעמולה פשיסטית, פיתחו בילדותם שנאה כלפי דמויות סמכות , קרי ההורים, שנאה, שאותה אסור היה להביע, והפכה, באמצעות מנגנוני הגנה של תגובת היפוך ופיצוי יתר (סובלימציה), לאהבה ולנטייה לציית לסמכות (Adorno, Levinson, Frenkel-Brunsweik & Sanford, 1950), כעת, התוקפנות, שהייתה מופנית במקור כלפי ההורים הותקה – הועברה כלפי קבוצות חלשות, כגון מיעוטים אתניים או פרטים החורגים מהנורמות החברתיות, כגון הומוסקסואלים. ההבניה של סולם הסמכותנות נשענה על שני מקורות מידע: א.  הראיונות הקליניים של נבדקים שהשיגו ציונים גבוהים בשאלוני האתנוצנטריות והאנטישמיות. ב.  הספרות התיאורטית והמחקרית של הנאציזם והפשיזם. המידע מהמקורות השונים הואחד תוך כדי שימוש במסגרת הרעיונות של התיאוריה הפסיכואנליטית,  ובייחוד תוך כדי שימוש במושגי ה "סתמי" (איד) ה"אני" (אגו) וה"אני עליון" (סופר אגו). החוקרים ראו את האדם הסמכותני כבעל אני עליון קפדן ונוקשה, המבוסס על ערכי מוסר חברתיים שאומצו על  ידו מבלי שעברו עיבוד וביקורת אישית (רציונליזציה). האיד נתפס כחזק ופרימיטיבי ואילו ה"אני" שלו נתפס חלש, ולכן הוא מסוגל לטפל בקונפליקטים שבין ה"אני העליון" וה"סתמי" רק על ידי שימוש בהגנות נוקשות המעוותות את מציאות. כל פריט בשאלונים אלו, מבוסס על הנחה בדבר פעילות גומלין בין מבני האישיות השונים, שתוצאותיה יתבטאו במידה שהאדם יסכים עם העמדה המבוטאת בפריט. שאלון F  נועד במקורו לבדיקת רמת הסמכותנות (Adorno 1950) ונבנה במקורו למדידת הסמכותנות של הימין ולא של השמאל ולכן  הוא לוקה בחסר. למחקרנו הנוכחי הוא לא רלוונטי שכן איננו מעונינים לבדוק את עמדותיהם הפוליטיות של הסטודנטים הערבים והיהודים במחקר זה וההקשר של עמדות פוליטיות לרמת סמכותנות, אלא לבדוק רמת סמכותנות כללית ועמדות באשר למיעוטים, לקבוצות ולמערכות אמונות שונות.
כיום, מבוסס המחקר על האישיות הסמכותנית על ידי אלטמאייר  1981 ,1988
,1996, (Altemeyer ). לפי אחד המודלים נע טווח הסמכותנות מדמוקרטי לסמכותני, כאשר אנשים שונים במדינות שונות מצטרפים למפלגה הקומוניסטית. התיאוריה של אלטמאייר (1988) נשארה קרובה לתיאוריה המקורית של אדורנו (1950), אולם היא מבוססת גם על תיאוריית הלמידה החברתית של בנדורה (1977). הסולם החדש של אלטמאייר מהווה מדד חד ממדי של שלושה אשכולות עמדתיים :
1 .       ציות סמכותני – רמה גבוהה של ציות לסמכויות הנתפסות כממוסדות ולגיטימיות בחברה.
2.      תוקפנות סמכותנית – תוקפנות כללית הנתפסת ראויה לעונש על ידי הסמכויות הממוסדות.
3.      שמרנות – רמה גבוהה של דבקות בנורמות חברתיות הזוכות לאישור מהחברה ומוסדותיה.
סולם זה נפוץ ותורגם לשפות רבות. הוא תורגם לעברית ולערבית, ונמצא תקף ומהימן בחברה היהודית והפלשתינאית בישראל (
1 994B,A1994,Rubinstein ). המחלוקת שהחלה מיד עם הופעת הספר האישיות הסמכותנית (Adorno et al , 1950)   מתמקדת בשאלה, האם מקבץ זה של תכונות, אכן אופייני לאנשי הימין יותר מאשר לאנשי השמאל. מכאן גם המגבלה שלי להשתמש בשאלון זה שכן נקודת המוצא הפוליטית בקרב סטודנטים ערבים ישראלים הנה הומגונית הרבה יותר מאשר מגוון הדיעות הפליטיות הרחב הרווח בקרב סטודנטים יהודים ישראלים. גם הביקורת הפוליטית על התיאוריה טענה, שהיא מייצגת הטיה של חוקרים בעלי עמדות שמאליות ושלמעשה, קיימת גם סמכותנות של השמאל, הנוטה לקומוניזם ולא רק סמכותנות של הימין. על רקע טענה זו פותח שאלון הדוגמטיזם. רוקיץ' (1960, Rokeach )  טען, שסמכותנות כלל אינה קשורה לעמדות פוליטיות קיצוניות ואפשר למצוא אותה אצל בני אדם בכל גווני הקשת הפוליטית. משפט זה מאפשר לנו להתמקד יותר בבדיקת הסמכותניות בקרב אוכלוסיית המחקר שלנו שאינה נמדדת על פי דיעותיהם הפוליטיות של נחקריה.  רוקיץ' ניסה לבנות סולם המודד סמכותנות מבלי להיות מושפע מעמדות פוליטיות. הוא כינה סמכותנות זו כדוגמטיזם. המושג "דוגמטיזם" מתייחס לאופן שבו האדם מארגן את מערכת האמונות שלו בהתאם לשני צרכים עיקריים: הצורך לדעת ולהבין מצד אחד, והצורך להימנע מהיחשפות למרכיבים המאיימים של המציאות מצד שני. אצל רוב בני האדם צרכים אלו מופעלים בהתאם למצב בו הם נמצאים. האדם הדוגמאטי עויין את הקבוצה האתנית השונה מכיוון שהוא משער שלחבריה תהיה מערכת אמונות השונה משלו. קיומה של מערכת אמונות שונה מהווה לגביו איום, שמפניו הוא מתגונן על ידי פסילת אלה המחזיקים בה. התיאוריה של הסמכותנות מתבססת במידה רבה על הנחות פסיכואנליטיות, ואילו התיאוריה של הדוגמטיזם חופשית מהנחות אלו ואפשר להגדירה כתיאוריה קוגניטיבית. הקשר בין מגדר וסמכותנות.
מתוך ממצאי מחקרים שונים שנערו בנשא תוקפנות עולה כי גברים, באפן כללי, תוקפניים יותר מנשים, על פי כל המדדים באמצעי המחקר השונים שננקטו כדי למדוד תוקפנות. אומנם בכמה מחקרים לא נמצאו כל הבדלים, וניתוח על של
1 43 מחקרים שבהם נבחנו הבדלי המינים בתוקפנות מעיד כי ההבדל קטן מאד. למעשה, מינו של הנחקר מסביר רק 5% מהשונות בציוני התוקפנות (Hyde, 1984). ואולם בשום מחקר לא נמצא שנשים תוקפניות יותר מגברים (Maccoboy & Jacklin, 1974 ). ההבדל נראה לעין כבר בגילאים מוקדמים ביותר בקרב שני המינים. ברון (1977) הסיק כי גברים, יותר מנשים נוטים להגיב בתוקפנות ברמות נמוכות יותר של התגרות, אולם כאשר מידת ההתגרות רבה, שני המינים מגיבים בדרגת תוקפנות דומה. במחקרה של ברוורמן ועמיתיה (Brovernamn et. Al., 1972) נמצאה הסכמה רבה בקרב הנחקרים, בלא קשר למינם, דתם, גילם ורמת חינוכם באשר לטיבם של סטריאוטיפים מיניים "נשיים" ו"גבריים" ובאשר לערכים המיוחסים להם (מלאך-פיינס, 1998). גברים תוארו בעקביות במחקר זה כ"אגרסיביים, עצמאיים, אובייקטיביים, דומיננטיים, תחרותיים וכו' הרבה יותר מנשים, בעוד שנשים סווגו כ: "אמוציונאליות, לא תוקפניות כלל, תלותיות, טקטיות, עדינות, רגישות לזולת ועוד…" (מלאך – פיינס, 1998; עמ' 108).