הפקולטה למדעי הרוח            עבודה סמינריונית בקורס בעיות אקטואליות :
סוגיית "אורח החיים"                                                                                               מאי
2 006
תוכן עניינים :
                                                                                                   עמודים           מבוא להקדמה:                                                                                3                                                                                                                הקדמה:                                                                                            4
אקולוגיה עמוקה:                                                                           5-11
טאו של המין:                                                                                 12-13
יוגה:                                                                                               14-15          סיכום:                                                                                            16-17
ביבליוגרפיה:                                                                                   18
                                  מבוא להקדמה: זו הינה המטלה האחרונה עבור החוג לפילוסופיה. לכשיינתן הציון האחרון הנדרש להשלמת התואר, כבר לא אהיה סטודנט מן המניין, וסביר להניח שלא אהיה סטודנט את אף-פעם, משום שתחושה עזה מורה לי שחיי לא זקוקים לעוד פיסות מעובדות של למדנות אקדמית תוך עמידה ושמירה על עקרונות של כתיבה דקדקנית בתארים יותר מתקדמים, אלא פרקטיקה ועיצוב אורח-חיים ראוי.
לאחר סיום התואר, דה פקטו, אני נותר, אפוא, עם השאלה שהייתי אמור להתחיל בה את מסעי לאקדמיה הישראלית (למעשה, זו השאלה בה הייתי אמור להתחיל את חיי לאחר התפתחות תודעה חוקרת ויכולת רפלקציה לאחר התפכחות מאלחוש תקופת התיכון) :  מהם החיים הראויים ?   כיום, יש לי קווי מתאר המתיימרים לענות על השאלה הסוקרטית המהותית הזו. ייתכן ואם הייתי נוטל על עצמי את האתגר היווני העתיק ברצינות ראויה, אזי עבודה זו לא הייתה נכתבת, שכן הייתי בוחר באורח חיים המנסה לחולל מציאות אחרת. לעניות דעתי, לא עשיתי זאת דרך בניין גילמן ואני מרשה לעצמי, בפרץ של תעוזה חוצפנית, להניח שהרוב המכריע של הסטודנטים נע בין הישרדות כלכלית ועמידה בתנאי המינימום של מטלות אקדמיות לבין דשדוש סתמי של הווי סטודנטיאלי.  למיותר לציין, והרי , ובכל זאת, כמובן שאציין, שמעבר להיותה של מטלה זו עבודה סמינריונית, היא מהווה עדות אישית. זהו אשנב להשקפות העולם, לעמדות ולהעדפות שלי, הרבה יותר מאשר מהלך טיעוני טרחני, הנתמך בציטוטים של ספרי רבי-רושם,  המנסה להצדיק טענה מרכזית. עבודות כאלה , וביניהן סמינר, כתבתי למכביר. כעת, תורה של האמת הפרטית שלי להיאמר, גם אם במחיר "עבירה אקדמית"  של אי-עמידה על עיקרון של כתיבה כללית, "מדעית", לא-אישית ו"מבוססת".
במובן ספציפי יותר, העבודה גם תחטא לאופי הסמינר, שדרש התמקדות בסוגיה אקטואלית בעלת גבולות לא אמורפיים. עבודה יומרנית זו חובקת כל. לא נותר לי אלא לקוות שהמילים והמשפטים הבאים ייצרו עניין, ואפילו חידוש מה בקרב הקורא. הרי זהו אתגר לא מבוטל לחדש למרצה, אשר האופי הליברלי של שיעוריו מאפשר כר יצירה נרחב ופורה לסטודנטים הטורחים לעמול ולהיענות לאתגר של כתיבה לא שבלונית וממוחזרת. אני בחרתי להיענות לאתגר.
הקדמה:
במקור, לאור הרפרט שלי, די מתבקש היה שהייתי כותב עבודה מפורטת בסוגיית זכויות היוצרים והשלכותיה על החברה ועל הפרט. לאחר מכן, חשבתי, לא כ"כ לתומי, שזכויות יוצרים הן פן מאוד מצומצם במרחב הפעילות האנושי, ולפיכך חשבתי להתעמק בבעיה הרבה יותר אקוטית ומהותית – אקולוגיה.
משנוכחתי לדעת שרק אקולוגיה עמוקה (יפורט בהמשך) אכן מדברת על שינוי מהותי באורחות חיי האדם ולא רק תיקונים נקודתיים, כמעין כיבוי שריפות, החלטתי לדון באחד הנושאים רחבי היריעה שניתן להעלות על הדעת – "אורח החיים של האדם המערבי".
ברי אם כן, שאבחר להתמקד בנושאים המהותיים כפי שאני בוחר לראות את פני הדברים, ואף לאחר התמקדות זו, ניכר שהיקף עבודה הזו הוא לכל היותר כ"קליפת אגוז".
אני משער שמילותיי עד כה יכולות להרתיע. ייתכן ונוצר חשד כאילו הן חלק מדברי תעמולה או מילות פתיחה שובות לב באחת הסדנאות  של ה"עידן החדש".
אך זו בדיוק חלק מאותה ההסתכלות הצינית שלא נותנת פתח למעוף ולחזון. לא כל מבט אחר הוא מיסיונריות  או טכסיס רטורי של ציידי נשמות תועות. מותר לבדוק הסתכלות לא קונבנציונאלית מבלי לספוג שלל גינויים. כעת, לעניין גופא.
 הרבה יותר משפעת העופות המנשבת כעב מאיים המחכה לשעת כושר, אחת המגיפות האמיתיות של ה-21 עם למעלה מ-121 מיליון "נדבקים" היא דיכאון. ההערכה של ארגון הבריאות העולמי שעד שנות ה-20 של מאה זו, דיכאון יהיה הגורם השני כגורם מחלות וחוסר תפקוד, וכבר עכשיו הוא הפתוגן (מחולל המחלות) השני בגודלו בקרב בני 15-44 גברים ונשים כאחד.
נעשו ונעשים מאות אם לא אלפי מחקרים מדעים על-מנת לאמוד את היקף התופעה, השפעתה והפתרונות האפשריים. האם "זה לא מפתיע" נוכח "עלייה באיכות החיים" של מרבית בני האדם בעולם המערבי, לפחות בהשוואה למאות הקודמות ?! מדוע, אפוא, מספר עצום כל-כך של אנשים חש חוסר שביעות רצון מחייו ואי-אושר ?
ברור, אפוא, שלא אצליח לענות בצורה מספקת על תהייה עמוקה זו, וגם לא אנסה לתקוף אותה באופן ישיר, אלא דרך האספקטים שבהם אראה אפשרות לאורח חיים חלופי.
אקולוגיה עמוקה: אקולוגיה הוא מונח שהוטבע בשנת 1866 ע"י הביולוג הגרמני, ארנסט הייקל (Ernst Haeckel). האטימולוגיה היא של המונח היא מן המילים היוונית: oikos – משק בית  ו-logos  (למילה מספר הוראות, כמו: מילה, היגיון ועיקרון. בהקשר זה ההוראה היא תורה). אקולוגיה, אם כן, הינה "תורת משק הבית". בהקשר הנידון, "הבית" אינו אלא העולם.
באופן מסורתי, אקולוגיה הייתה ענף של הביולוגיה, אך מושא המחקר אינו אורגניזם בלבד, ולכן אקולוגיה, בייחוד כיום, הינה מדע מולטי-דיסציפלינארי, מדע הוליסטי שעוסק במרקם העדין של היחסים בין האדם, החיות וכדה"א על מערכותיו השונות.  "ההתפתחות" המואצת של הייצור במאה ה-20 יצרה שלל בעיות,ביניהן: הקמת החוות התעשייתיות, הזיהום, הכחדת מינים שלמים של חיות, בעיות של בזבוז ומחזור. סביבתנות ( environmentalism) היא תנועה, או זרם בתוך המרחב העצום של אקולוגיה, המנסה לפתור את הבעיות הרבות המציפות את כדה"א בצורה נקודתית, במסגרת המסגרות הקיימות. פרופסור ארנה נאיס ( Arne Naess) טווה בשנת 1972 את המונח – אקולוגיה עמוקה. קריאה זו ללא ספק יוצרת דיסוננס בין הגישה התועלתנית של סביבתנות ( "אקולוגיה רדודה") לבין גישתו שלו. להלן תרשים זרימה נהיר שמונה את שמונה הנקודות של אקולוגיה עמוקה כפי שמוצגות ע"י ארנה נאיס בעצמו:
"1. לרווחה ולשגשוג על כדה"א של בני-אדם ושל אלה שאינם בני-אדם יש ערך כשלעצמו. (סינונימים: ערך פנימי (intrinsic value) וחשיבות אינהרנטית (inherent worth)). ערכים אלה בלתי-תלויים בשימושיות של העולם הלא-אנושי עבור צרכים אנושיים.
2. עושר ומגוון של צורות חיים תורם למימוש של ערכים אלה ולכן הם ערכים בעצמם.
3. לבני-אדם אין זכות להפחית את העושר והמגוון האלה, אלא על-מנת לספק צרכים הכרחיים.
4. השגשוג של חיים אנושיים ושל תרבויות עולה בקנה אחד עם שיעור מופחת משמעותית של אוכלוסיית העולם.
5. ההתערבות האנושית בעולם הלא-אנושי היא יתר על המידה, והמצב במהרה הולך ומחריף.
6. המדיניות הנוכחית נוגעת למבנים הכלכליים, האידיאולוגיים והטכנולוגיים. המדיניות הנוכחית, לפיכך, חייבת להשתנות. מצב העניינים לאחר השינוי חייב להיות שונה מהותית מהווה.