אי שוויון במקצוע ההוראה

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , ,
שנת הגשה 2004
מספר מילים 8930
מספר מקורות 35

תקציר העבודה

הצעה לעבודת סמינר אי שוויון בין גברים ונשים במקצוע ההוראה תקציר השאלה של  שוויון בין המינים היא שאלה מודרנית, בעבר לא היה שוויון זה, לא הטריד כל-כך, זה התקבל יותר כמובן מאליו. ההבדלים בהתייחסות למינים, המופיעה בגיל צעיר, מקבלים חיזוק במשך השנים, ונוצרת רשת ענפה של דימויים וציפיות לגבי מה שקרוי נשים וגברים – אלה הם הסטריאוטיפים המיניים. רשימת האפיונים המיוחסים לגברים ולנשים מתייחסים ל"גברי" שהם מכלול של תכונות הקשורות להפעלה והישגיות ול"נשי" מתייחסים לתכונות הקשורות בהענקה, ביטוי אמוציונליות וחום. כך, נוצרים עיוותים באישיותו של הפרט – הנשים אינן מקבלות לגיטימציה להרגיש ולהפעיל את כוחן ועצמאותן ואילו הגברים אינם מקבלים עידוד לפתח את רגישותם או להכיר בפגיעותם. הדעה הרווחת בציבור היא שההשתייכות המינית אינה חוסמת הזדמנויות של ניידות מקצועית אך העובדה שרוב הנשים אינן מצליחות להתקדם לעמדות הבכירות של ההיררכיה המקצועית והארגונית, מובאת כהוכחה לחוסר הנעה ולחוסר נכונות מצד נשים ליטול על עצמן את ההתחייבויות הדרושות. אגדת ההזדמנויות השוות גם מסיחה את תשומת הלב מן העובדה שאפליה על בסיס של מין רווחת בכל שלב של חיי העבודה כגון: קבלה לעבודה, קביעת שכר, הצבה, הערכה וקידום. ההשתתפות בכוח העבודה ערוכה בצלם התפקיד הגברי, הצטרפות הנשים למשחק הכלכלי קודמה אומנם בברכה, אך הכללים המפלים שעל-פיהם מתנהל המשחק כובלים את ידי הנשים המשתתפים בו, וחושפים את העובדה שהאמונה בקיומן של הזדמנויות שוות אינה אלא מיתוס נוסף שהחברה הישראלית מאמצת והמציאות החברתית מנפצת. לאור זאת, ברצוני להעלות בעבודה זו את השאלה: כיצד מתבטא אי השוויון בין גברים ונשים במקצוע ההוראה?
תוכן העניינים:
מבוא
פרק א' – הבדלים בין המינים
1 .     חינוך לגבריות ולנשיות
2 .     הפרדת עיסוקים פרק ב' – מקצוע ההוראה
1 .     מעמד המורה
2 .     פמיניזציה בהוראה פרק ג' – אי שוויון במקצוע ההוראה
1 .     שכר נמוך, מיומנות שווה
2 .     כניסת נשים ירידת יוקרה
3 .     משרות במבוי סתום
4 .     נשים במשרות ניהול בחינוך פרק ד' – דיון ומסקנות מבוא
כרזה שכותרתה "הזדמנות שווה עיקרון! בעבודה חשוב הכישרון" – הציגה גבר בחליפה, עניבה ומזוודת עסקים, ומשמאלו בת דמותו הנשית, המצולמת מאותה זווית, גם היא בחליפה ועניבה. לצד שתי הדמויות נראו הצלליות של השניים, עשויות גזירי עיתון של מודעות דרושים שוויוניות. בעוד שרוב הכרזות מייצרות מודלים נשיים להזדהות, המתריסות נגד תפיסות מסורתיות וסטריאוטיפיות המקשרות בין מסלולי לימוד למגדר ומעודדות עיסוקים שונים לשני המינים, המסר של הכרזה הישראלית הוא: "רוצה להיות שווה? תהיי כמו גבר", אבל זה לא מסר שוויוני, והוא לא נועד לגרום לשינוי חברתי. זאת בסך הכל הצהרה ממסדית שאומרת 'אנחנו בסדר, לא מפלים ומקיימים את החוק' (רותי גליק,
2 005). צריך לראות מה קורה במערכת החינוך "אין אצלנו כמעט מודעות לחשיבה סטריאוטיפית על תפקידי המינים, ולא מעודדים בנות לבחור במקצועות ומסלולי לימוד לא שגרתיים, שהם בעלי סטטוס גבוה ועתירי הכנסה". למרות שבשנים האחרונות חלה עלייה במודעות לנושא, ובראשית שנות התשעים אף מינה משרד החינוך אחראית מטעמו לשוויון בין המינים בחינוך, ישראל עדיין רחוקה מהישגיהן של מדינות מערביות אחרות (גליק, 2005).
בסך הכל, מרבית המורים והמורות משכפלים את הלכי הרוח של החברה כולה, ומנציחים את אי השוויון. גם היועצות עדיין חושבות בצורה סטריאוטיפית, ובהתאם לכך גם ההכוון שלהן. אם היתה חשיבה אחרת, חתרנית יותר, מורות היו יכולות להתארגן מלמטה ולשנות את המצב.
הקושי להעביר את המסר השוויוני, קיים בחברה הישראלית בכלל, כשמערכת החינוך היא ההשתקפות שלה.
"יש אצלנו שלושה כוחות שפועלים יחד ויוצרים אשליה של 'הכל בסדר'. ישראל היא מדינה שמעודדת ילודה, המעמידה את ערכי המשפחה במרכז, ובנוסף היא גם רווית מיתוסים של שוויון בין המינים. כל אלה מחזקים את הכפיפות של נשים למשפחה.
הגישה הפרוידיאנית האמינה בנחיתות החברתית של האישה. בחברה המסורתית יש טקסי התבגרות ברורים וקבועים, ובהם הילד מקבל את הזהות הגברית שלו בצורה רשמית ואילו בחברה המודרנית אין טקס שבסיומו אומרים לילד שהוא גבר בצורה רשמית, ויש תקופה ארוכה (מורטוריום) בה הילד מקבל מסרים סותרים ולא יודע מי ומה הוא, ולכן הוא מרגיש שהוא צריך לעשות כל מיני דברים כדי לרכוש את הזהות הגברית החמקנית (לוציאני ד.,
2 001).
תיאוריות סוציולוגיות לא עוסקות בתהליכים פנימיים אלא בתהליכים חברתיים. הגישה הפונקציונליסטית, דורקהיים כתב שחלוקת התפקידים הדיכוטומית בין המינים היא מוצלחת, ומתחייבת בעולם המודרני שבו יש התמחות ויש מקסימיזציה של רווח אם נשים, בגלל שהן יולדות, גם מנקות ומבשלות בזמן שהן בבית, והגבר מפרנס. כך יש מקסימיזציה של רווחים ונוצרת סולידריות אורגנית.
חלוקת התפקידים משמרת את המשפחה וכך היא מועילה במיוחד (לוציאנו, ד. 2001).
כנגד נוצרו גישות קונפליקטואליות מרקס ואנגלס אמרו ששום דבר אינו מחייב נחיתות נשית או חלוקת תפקידים דיכוטומית יש פה דפוס של מדכאים ומדוכאים, כאשר נשים הן המדוכאות האולטימטיביות. הדרך היחידה ליצור שוויון היא לאפשר לנשים גישה למשאבים כלכליים – אם תנותק התלות הכלכלית של נשים וגברים, הנשים יהיו שוות לגברים. אנגלס הניח שהחלוקה בין התפקידים והנחיתות הנשית תמיד היו קיימות, אך הן הפכו להיות עמוקות יותר בעולם המודרני (לוציאנו,
2 001). לדברי לבנת, שרת החינוך, "נשים יכולות להגיע להישגים גדולים יותר מאשר בעבר, משום שיש להן נגישות רבה יותר למוקדי הכרעות. העובדה שנשים לא מאיישות תפקידי מפתח רבים מהווה בזבוז עצום של פוטנציאל והון אנושי בחברה שלנו". צריכים להכיר בכך שיש מקום לשלב נשים בתפקידים מדיניים, ולא רק כגחמה של פמיניסטיות או כשיגעון של יחידות.
היום אנחנו יודעים שצריך לשנות עמדות שוביניסטיות בסיסיות מגיל צעיר, משום שקשה לשנותן בגיל מבוגר. משום כך, משרד החינוך שם לו למטרה להחדיר כבר בגיל צעיר את המודעות לתפיסות שוויוניות" (זליקוביץ מ.
מרץ2005). כשנשאלה לגבי מיעוט מורים גברים בבתי הספר, ענתה לבנת כי השינוי המבוקש יחול ברגע שמשרת ההוראה תהיה "משרה לכל דבר". לדבריה, "אחרי שנסיים את מהלך הרפורמה במערכת החינוך, משרת המורה תהיה מלאה לכל דבר. יום העבודה יהיה מלא מהשעה שמונה בבוקר ועד ארבע אחר הצהריים, עם שכר ראוי, ברגע שזה יהיה מקצוע לכל דבר, יאיישו אותו גם יותר גברים" (זליקוביץ מ., מרץ 2005).
את הנקודה הזו, אבדוק בעבודתי ואבחן מהו מעמד המורה וכיצד מתפקדים בו שני המינים בשאלה העולה: כיצד מתבטא אי השוויון בין גברים ונשים במקצוע ההוראה?