נושא העבודה: בג"צ קעאדן כשאלה של הגשמת                              הציונות אל מול סוגיית השוויון.
תאריך הגשה: 07/06/2005
מגישות:
תוכן עניינים
מס"ד הנושא עמודים
1 מבוא
3 – 4
2 האידיאולוגיה הציונית בנושא קרקעות 5 – 7
3 המדיניות הקרקעית של מדינת ישראל
8 – 12
4 בין הפרטה להמשך הבעלות הלאומית על הקרקע – הצדקות להתערבות ציבורית
1 3 – 14
5
בג"צ קעאדן – כפרשת דרכים בסוגיית ניהול המקרקעין הציבוריים
1 5 –
5
6 שאלת שייוונם של אזרחיה הערבים של מדינת ישראל
2 6 – 30 7
סיכום
3 1
8 ביבליוגרפיה
3 2
9
בג"צים
3 3
מבוא
ב-ה' באייר 1948, הוקמה מדינת ישראל על בסיס העקרונות המופעים בהכרזת העצמאות.
שני העקרונות המרכזיים הם:
מדינה יהודית- קיבוץ גלויות,נביאי ישראל וערכים יהודיים נוספים.
מדינה דמוקרטית-שוויון זכויות חברתי ללא הבדלי דת גזע ומין, חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות. (מתוך הכרזת העצמאות).
לאחר הקמת המדינה, כנסת ישראל חוקקה חוקים בתחומים רבים, כאשר החקיקה מתבססת ומונחית ע"פ העקרונות המופיעים בהכרזת העצמאות.
 כך גם חוק יסוד:מקרקעי ישראל (1960). חוק זה קובע כי קרקעות ישראל- אדמות הלאום הכוללות את רוב קרקעות המדינה (90% מקרקעות המדינה), אינן ניתנות למכירה, אם במכר או בדרך אחרת.
ראוי לציין כי מצבנו שונה בתכלית ממדינות המערב, שם רובם המכריע של האדמות נמצא בבעלות פרטית. האדמות שנמצאות בבעלות ציבורית הן בד"כ אדמות המוכרות כמחצבי טבע, פארקים לאומים, נהרות ואגמים.  העובדה שרובן המכריע של הקרקעות במדינת ישראל נמצא בבעלות המדינה, שאוב ממקורות דתיים יהודיים ואסלאמיים. בימיה הראשונים, מדינת ישראל לא שמה דגש על הטעמים הדתיים לאיסור העברת בעלות פרטית על הקרקע. הטעמים המרכזיים לתפיסת האדמות כנחלת הכלל היו צידוקים היסטוריים, מקימי המדינה ראו בכך חשיבות לאומית וציונית. בשל מיקומה של מדינת ישראל כמובלעת בתוך רוב ערבי, ובשל גודלה המצומצם, היה זה בלתי חכם להפקיד את הקרקעות בידיים פרטיות ולהתיר לכל המעוניין לרכוש בעלות על קרקעות הארץ.
בשנת 1992 חוקק חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. החוק מדבר על זכויות היסוד של האדם בישראל בהיותו בן-חורין, המבוסס על רוח העקרונות של הכרזת העצמאות, קרי מדינה יהודית ודמוקרטית. לכאורה, קיימת התנגשות בין חוק יסוד מקרקעי ישראל לבין חוק יסוד כבוד האדם וחירותו. אולם, אין הדבר כך.
 הביטוי "מדינת כלל אזרחיה", יכול להתפרש כשלילת התווית היהודית של המדינה, אולם הכוונה האמיתית היא שמירה על צביון יהודי דומיננטי  (תרבות, שפה…) יחד עם מאבק על שמירת שוויון לאוכלוסיה הערבית.
במהלך השנים התעוררו בעיות הקשורות לזכות הקניין של ערביי ישראל וליישומו של עקרון השוויון הלכה למעשה, ערביי ישראל סרבו לקבל ולהשלים עם הדואליות הקיימת בחוק מכורח המציאות ובסוגיות אלו נדרש בג"צ להכריע יותר מפעם אחת.
בעבודתנו, בחרנו לעסוק בפס"ד קעדאן, בו דרש אזרח ערבי לרכוש בית ביישוב יהודי, ובכך לממש את עקרון השוויון והזכות לקניין. בקשתו נדחתה בטענה כי ליישוב מתקבלים רק אזרחים יהודים, שכן מדובר בקרקע השייכת לסוכנות היהודית וע"פ אמנה מיוחדת הקרקע מיועדת רק ליהודים.
בשנת 2003 לאחר דיונים ממושכים, קבע בג"צ סופית כי יש להקצות מגרש פנוי ביישוב קציר על-מנת שמשפחת קעדאן תוכל לבנות את ביתה.
לאור פס"ד זה עולה השאלה הבאה:
האם פס"ד קעדאן הינו מקרה ייחודי, או שמא מגמה המצביעה על שינוי בעשור האחרון?
מטרת עבדתנו היא לבחון את דרכי התמודדותה של המדינה עם קונפליקט זה.
בחרנו לשים-דגש על הדרישה הגוברת לשוויון בקרב אזרחיה הערבים של מדינת ישראל, תוך התמקדות בשאלת הקרקעות.