עבודת סמינריון בנושא "הסכמת קטין לטיפול רפואי"

תקציר העבודה

תקציר סמינריון "הסכמת קטין לטיפול רפואי" "הסכמה לביצוע טיפול רפואי היא אחד המצבים המובהקים המציבים במבחן את מידת ההגנה על האוטונומיה של החולה שהמשפט נכון להעניק".
"החולה אינו אובייקט, הוא הסובייקט הנושא בתוצאות הסיכון והסיכוי שנוטל הרופא בבוחרו בדרך הטיפול. על-כן עומדת לו זכות-יסוד, הנובעת מן האוטונומיה של הפרט, להחליט מדעת.. אם להסכים לטיפול הרפואי המוצע לו".
אלה הם רק חלק משורה ארוכה של דברים שנאמרו ע"י בית המשפט העליון, בנוגע לחשיבות קבלת הסכמה מדעת של חולה לטיפול רפואי. אין חולק כי מערכת המשפט בישראל מכירה באוטונומיה של האדם, לרבות החולה, העומדת בבסיסה של דוקטרינה ההסכמה מדעת. האוטונומיה של האדם היא זכותו לעצב את חייו, להחליט על מעשיו ולפעול על פי בחירתו. נקודת המוצא היא כי הפרט הוא המחליט על טובתו שלו. טובתו היא רצונו ורצונו הוא טובתו. העבודה הסמינריונית מבקשת לבחון האם דברי בית המשפט העליון שלעיל והאם ההכרה באוטונומיה של הפרט, אמורים גם לגבי חולה שהוא קטין. דהיינו, האם מהי מידת ההתחשבות ברצונו של הקטין בכל הנוגע לטיפול רפואי, האם ניתן ביטוי לרצון זה, או שמא בעניין זה מגולמת השקפה פטרנליסטית, הגורסת כי טוב יהיה אם המבוגרים הם אלה שיחליטו עבור הקטין.  לצורך מענה על שאלה זו ואחרות, פתחתי בדיון בתיאוריות השונות העוסקות במעמד הילד וזכויותיו. אח"כ בחנתי את הדין המצוי הנוגע להסכמת קטין לטיפול רפואי תוך הבעת ביקורת על דין זה. בהמשך, סקרתי את הדין במשפט העברי, במשפט האנגלי ובמשפט האמריקאי, ולסיום דנתי בדין הרצוי, תוך בחינת טיוטת הצעת חוק שנמצאת בשלבי הכנה במשרד הבריאות.
בקצרה אציין כי לאחר דיון מקיף ועמוק בסוגיות המתוארות לעיל, נמצא כי הדוקטרינה הנהוגה בשיטת משפטנו בכל הנוגע להסכמת קטין לטיפול רפואי היא דוקטרינת "טובת הילד" – דוקטרינה פטרנליסטית המניחה כי כל קטין הוא חסר יכולת והבנה מספקת להחליט בעניינו. קיימים אמנם הסדרים מיוחדים המעניקים אוטונומיה מסוימת לקטין, אולם כאמור גם במקרים חריגים אלו, מדובר לרוב במתן אוטונומיה חלקית בלבד.  בחינת ההסדר המצוי אל מול חוקי היסוד גילתה כי במקרים בהם הקטין הוא "קטין-בוגר", ההסדר המשפטי הנוכחי פוגע בזכות הקטין לכבוד, לפרטיות ולשוויון במידה העולה על הנדרש. בנוסף, מצאנו כי ההסדר הנוכחי אינו עולה בקנה אחד עם סעיף 12 לאמנה הבינלאומית בדבר זכויות הילד המחייב להתחשב ברצון הקטין בהתאם לגילו ולמידת בגרותו. יתרה מזאת, בחינת המצב המשפטי אל מול המתרחש בפועל גילתה כי קיים פער משמעותי בין השניים. פער זה בולט ביתר שאת לאור הנחיות משרד הבריאות המנוגדות לחקיקה בעניין זה.
מהאמור לעיל עולה המסקנה כי אין מנוס מתיקון ההסדר החוקי הקיים. התיקון הראוי בעניין בא לידי ביטוי בטיוטת הצעת החוק שנמצאת בשלבי הכנתה במשרד הבריאות. טיוטה זו מבקשת להוריד את רף הבגרות לעניין הסכמה לטיפול רפואי ובמקביל מחייבת להתחשב בדעתו של הקטין בהתאם למידת בגרותו ויכולתו לקבל החלטות מושכלות. הטיוטה אינה קובעת קריטריונים ברורים ושרירותיים אשר ידריכו את הרופאים כיצד להעריך את מידת בגרותו של הקטין אלא היא סומכת על שכלו הישר וניסיון החיים של הרופא המטפל בעניין זה. זאת ועוד, טיוטת הצעת החוק מאמצת לחיקה את עיקרון "זכויות הילד", עיקרון אשר עולה בקנה אחד עם חוקי היסוד ועם האמנה הבנלאומית בדבר זכויות הילד.