ארגונים א. ארגונים כמערכות חברתיות גישה זו רואה בארגונים יחידות חברתיות המיועדות להשגת מטרות קולקטיביות או להגשמת צרכים ממסדיים למען החברה או סביבת הארגון.
מטרות חיצוניות אלו קובעות את קנה המידה של ההתנהגויות המבניות, שעל פיהן הארגונים אמורים לתפקד. הצורות המבניות מתאימות למטרות שנקבעו על ידי הסביבה ומבססות מערך תפקידים הכופה דפוס של ציפיות ונורמות התנהגותיות. הדבר יוצר מתח בין הדרישות הארגוניות המחייבות ציות וצורכי האינדיבידואל, כאשר ההתמודדות של המנהל הארגוני עם מתח זה מובילה לשינוי יחסי הארגון עם סביבתו. המאפיין המגדיר ארגונים אלה …
ב. ארגונים כסדרים נידונים (כתוצרים של תהליכי מיקוח חברתי) גישה זו, בניגוד לגישת המערכות החברתיות, מדגישה את –
ג. ארגונים כמבני עוצמה ושליטה גישה זו שמה את –