האקדמיזציה של ההוראה והערך המוסף תוכן העינינים א. הצגת הבעיה. 1
ב. הנחות העבודה היסודיות והתופעות בישראל. 2
ג. מהות הבעיה. 5
ד. ניתוח תהליך עיצוב מדיניות בניסיון להתמודד עם הבעיה. 8
1 . האסטרטגיה והמדיניות הנהוגות. 8
2 . עיקרי העמדות הנתונות בוויכוח בציבור ובכנסת. 9
3 . הכוחות החברתיים שבפועל מעצבים את מדיניות האקדמיזציה של החינוך. 10
4 . הבעיה – מבט אישי 10 ביבליוגרפיה. 14
א. הצגת הבעיה בעוד שבעבר התהדרה ישראל בגניוס היהודי, כאשר מול אומות עוינות שהקיפו את המדינה צוין יתרון האיכות על הכמות, למרות שהיו מעט אוניברסיטאות ולמדו בהן מספר מועט באופן יחסי של סטודנטים, הרי שכיום קיימים מוסדות רבים להשכלה גבוהה והחינוך הגבוה הפך להיות נפוץ, אך במקביל הרמה האינטלקטואלית יורדת, כאשר בסקר על רמת הלימודים במתמטיקה, הגיעה ישראל לתחתית הרשימה בעולם (בן זאב, 2002: ד1). הבעיה בולטת במיוחד, כאשר ישראל היתה, לפחות עד לפני שנתיים, מעצמת היי-טק אשר מהווה נגזרת של המתמטיקה.
בעידן שבו היתה גאוותה של ישראל על החינוך, לימדו בבתי הספר מורים רבים חסרי השכלה אקדמית ולעתים אף כאלה שלא סיימו את בחינות הבגרות. שנות ה-90 התבלטו בפתיחת שעריהן של מערכות חינוך בפני אוכלוסיות נרחבות, לעתים ללא קשר ליכולתן האקדמית. התפיסה שאומצה היתה כי רמת התפתחותה של חברה נמדדת יותר מכל ברמת ההשכלה של תושביה, כאשר השכלה ממוצעת או שיעור בעלי השכלה מסוימת מהווים מדד מוכר ומקובל לדירוג יכולתה של חברה להתחרות בהצלחה על מעמדה הבין לאומי ולספק לחבריה רמת חיים ואיכות חיים כמצופה מחברה מודרנית (כפיר ואח', תשנ"ח: 17-18). בעשור האחרון של המאה ה-20, עודדו מורים ועובדי ציבור בכלל לרכוש השכלה אקדמית, כאשר במקביל תורגמו אותם הישגים פורמליים לתוספות שכר, מתוך נקודת מוצא שרכישת ידע ייחודי המקנה עיסוק פרופסיונלי, מחייב מידה ניכרת של ידע שיטתי ייחודי המאפשרת לטפל במצבים לא שגרתיים ובבעיות בלתי מוכרות (שם: 21-23). המדיניות שהובילה לאקדמיזציה, שלכאורה היתה אמורה להעלות את רמת אוכלוסייה ולשפר את מעמדה הבינלאומי של ישראל, מבחינת היכולת הלאומית הנוגעת לפרט ותגמולו של הפרט למען התרומה הלאומית, הפכה למדיניות של תגמול פורמלי הנובעת מתואר. כתוצאה ממדיניות זו, הפך התואר הפורמלי למטרה ולא הידע שעליו הוא אמור להעיד. כתוצאה מכך הפך התואר למוצר ולא לפונקציה של ידיעה, התפתחה תופעה המונית של מסחר בעבודות אקדמיות, כאשר חברות מסחריות, אתרי אינטרנט ומומחים לעניין, מציעים עבודות כמעט בכל נושא ובטווח מחירים רחב, כפי שמתאר זאת סטודנט שקנה עבודה, באומרו: "היה שווה לא ללכת לקורס, לא לדעת בכלל על מה דובר בו, ולקבל ציון של מבין גדול" (רונן, 2000: 12). מצב זה הגיע לשיא, כאשר מזכ"ל הסתדרות המורים, אברהם בן שבת וסגנו נעצרו על רכישת תארים אקדמיים (זוהר, 2001: 11). עיצובה של מדיניות זו, המתגמלת בעלי תארים יוצרת מספר בעיות: א.     זילות של התואר האקדמי – אם בעבר אדם הלך ללמוד מתוך עניין ממוקד ומתוך רצון להתפתח בתחום מסוים, הרי שעצם התגמול עבור התואר בשירות הציבורי הוביל לכך שהתואר הוא המטרה ולא הידע. משום כך פועל אחוז גדול של סטודנטים להשגת התואר על פי מדדים פונקציונליים [לדוגמה התואר 'בוגר במנהל עסקים' או M.B.A.
נתפס בצבא ובמשטרה כדירוג מהנדסים המקנה תוספת שכר ועל כן רבים לומדים נושא זה, מבלי שיעניין אותם, כשהמטרה הינה התואר בלבד ולא הידע], כאשר המטרה שלשמה נרשמים ללימודים פוגמת בערכו של המחקר האקדמי. יתרה מכך, הצורך הפורמלי בתואר מוביל לפתיחתם של מוסדות לימוד ברמה ירודה, אשר גם כן פוגעת באיכות הלימודים. ב.      מכיוון שהתואר הוא המטרה ולא הידע, מתקיימת התופעה של רכישה המונית של עבודות אקדמיות, במטרה להשיג תואר ללא ידע, פותח פתח לשחיתות ציבורית, שכן מי שמרמה היום את המערכת האקדמית, לא יהסס לרמות מחר בעסקים, בהצעת שוחד ובמכלול התחומים הנוגעים לחיינו היום יומיים.
ג.       מדיניות תגמול זו, אשר אינה פונקציונלית לעיסוק [לדוגמה, בצבא יתוגמל גם טבח שיש לו תואר בניהול] גורמת לפערים בין אלה שיש להם אמצעים לממן את הלימודים לבין אלה שאין להם, כאשר הדבר מרחיב את הפער הכלכלי בין בעלי האמצעים לבין מעוטי היכולת.  הבעיה המוצגת מבטאת את הפגם במדיניות האקדמיזציה בשירות הציבורי, כאשר התרומה לידע מעטה, אולם מובילה לזילות ההשכלה הגבוהה, לפגם ביושרה והרחבת הפערים שבין בעלי היכולת לבין מעוטי היכולת.
העבודה כתובה בפונט 13