מפעל ההתישבות של גוש אמונים – קולוניאליזם או ייעוד אידאולוגי?

מקצוע
מילות מפתח , ,
שנת הגשה 2007
מספר מילים 16581
מספר מקורות 39

תקציר העבודה

מפעל ההתישבות של גוש אמונים – קולוניאליזם או ייעוד אידאולוגי?
תוכן העינינים מבוא. 1
פרק א: קולוניאליזם וקולוניזציה. 3
1 .1. בין קולוניאליזם וקולוניזציה – הגדרות ומודלים.. 3
1 .2. מאפיינים של כיבוש והתיישבות בקולוניאליזם.. 5
1 .3. היחסים עם האוכלוסיה המקומית וההקשר הלאומי 7
1 .4. סיכום הפרק. 10 פרק ב: ההתישבות בשטחים שנכבשו על ידי ישראל ב-1967. 12
2 .1. היקף ההתיישבות ומיקומה. 15
2 .2. מניעי ההתיישבות. 16
2 .2.1. התיישבות בעידוד הממשלה. 17
2 .2.2. מניעים אידיאולוגים.. 18
2 .2.3. מניעים רכושניים.. 20
2 .2.4. זכרון היסטורי 21
2 .2.5. זיקה לארץ. 22
2 .2.6. מעשי ההתישבות על פי גוש אמונים.. 26
2 .3. סיכום הפרק. 27
פרק ג': ההתישבות של הציונות הדתית בשטחים הכבושים.. 29
3 .1. האידיאולוגיה של הלאומיות הדתית [משנתו של הרב קוק] 29
3 .2. ישיבת "מרכז הרב" כגורם מוביל בהתיישבות הדתית מאז 1967. 32
3 .3. מפעל ההתישבות של "גוש אמונים". 36
3 .3.1. אידיאולוגיה ומיקום גיאוגרפי 37
3 .3.2. פעולת ההתישבות. 38
3 .4. סיכום הפרק. 39
דיון מסכם.. 41
ביבליוגרפיה. 45
מבוא
            מעשי ההתישבות של גוש אמונים, התנועה המובילה את ההתישבות של הציונות הדתית בשטחים שנכבשו ב-1967 בגדה המערבית ורצועת עזה נתפסים לעיתים כפעולות אידיאולוגיות ציוניות, אולם במקרים רבים מצטיירת הציונות הדתית כגורם המקפח את התושבים הערביים בשטחים הכבושים וההתישבות של גוש אמונים נתפסת יותר כקולוניאליזם, שבו המתישבים פוגעים בזכויותיה של האוכלוסיה המקומית, מאשר כחלוציות הבאה לישב שטחים ריקים ממגמות ציוניות. חוקרים, ובכללם לא מעט ישראלים, החלו לכנות את ההתישבות היהודית בשטחים הכבושים מאז 1967 כקולוניאליזם.
את אבות הציונות, כך הם גורסים, לא ניתן להגדיר כקולוניאליסטים ולו בשל המטרות הלאומיות והאידאל הסוציאליסטי שהיה במרכז כוונותיהם. לעומתם אלדד עומד על נימוקי הציונות הדתית להתישבות בארץ ישראל. על פי גישתם של הציונים הדתיים אין מדובר עוד בכיבוש אלא בייעוד, כלומר הליכה בעקבות אברהם אבינו, שאותו רואה אלדד כאידאליסט הראשון. כמקור נוסף לציונות מציע אלדד את חורבן בית המקדש, אשר מיום שחרב נולד [על פי המסורת] המשיח ונולדה השאיפה לשחרור האומה. בנוסף רואה אלדד גם בהשתחררותם של עמים מעולם והשגת אמנציפציה גם זכות לעם ישראל.
הציונות הדתית, מבית מדרשו של הרב קוק ראתה בציונות את המשיחיות המדינית. הקמתה של ישראל היתה עבורו פעמי משיח.לימים כבשה את הציבור הדתי-לאומי הגישה שארץ ישראל מהווה מדד לגאולה, כאשר ככל שיש יותר ארץ יש יותר גאולה וההפך. אם עיקריה של הקמת המדינה היו ראשית הגאולה בימיו של הרב קוק, כאשר לימים היתה אמורה המדינה להיות מדינת הלכה, הרי שהתפתחותו האידאולוגית של הזרם הדתי-לאומי לכיוון גוש אמונים הציבה את ישוב הארץ ולא את ההתנהגות הדתית כמדד מכריע בסימני הגאולה, ומשום כך ודאי שאין הם רואים במעשיהם קולוניאליזם.
מעבר להיבטים האידיאולוגיים, יש להביא בחשבון כי במקרים רבים, ליחסים שבין המתישבים ובין הערבים בשטחים קיימת היסטוריה של שנאה, ששורשיה נטועים במעשי איבה לאורך יותר משבעים שנה, כאשר ניתן ללמוד על כך למשל מההתישבות היהודית הנוכחית בחברון, אשר תובעת לעצמה את המקום הן על רקע היסטורי, כהמשך להתישבות יהודית שנגזלה והן כתוצאה מרקע
אידיאולוגי. מכיוון שכך, תהיה שאלת מחקרי: האם ניתן לראות בהתישבות של גוש אמונים בשטחים מעשה קולוניאליסטי?
שאלות המשנה תהיינה:
אילו מאפיינים קולוניאליסטים ניתן לזהות בהתיישבות של גוש אמונים בשטחים ואילו מאפיינים שאינם קולוניאלסטים?
האם המימדים של זיקה היסטורית, מניעים בטחונים, אידיאולוגיה ומסורת של שנאה בת מעל ל-70 שנה דורשים תיקון של הגדרת הקולוניאליזם, או לחילופין שלילה של הקשר בין  ההתישבות והקולוניאליזם?
בעבודתי ארצה לטעון כי ההתישבות של גוש אמונים הינה אידיאולוגית בעיקרה, כאשר תפיסת עולמם של מתישבי גוש אמונים נובעת מבית מדרשם של הרב קוק, האב והבן, שזו התרכזה בישיבת "מרכז הרב" ושילבה שתי טענות עיקריות: האחת – ארץ ישראל ניתנה לעם ישראל על ידי הקדוש ברוך הוא, בגבולות שמהים ועד הנהר הגדול, כך שארץ ישראל השלמה שייכת מתוקף ההבטחה האלוהית לעם ישראל. השניה – עם ישראל הינו עם בחירה והגויים אינם במעמד של בני אדם. מכיוון שכך, אין כל מניעה לקפח את תושבי הארץ הערביים, לסלקם ולמנוע מהם כל זכויות תושב ועל כן התישבות זו אינה מקפחת, מנשלת ומנצלת והיא אינה סוג קולוניאליזם גרוע ביותר, אשר אינו רק מנשל את התושבים המקומיים מבתיהם וממקורות פרנסתם, אלא גם מהול בתפיסות עולם גזעניות המבטלות לחלוטין את זכיותיהם של הגויים ככלל.
            כדי לתמוך בטענתי אציג בפרק הראשון את הגדרות הקולוניאליזם, תוך שימת דגש על שני מודלים עיקריים של הקולוניאליזם – קולוניאליזם המטעים וקולוניאליזם ההתישבות הטהורה. עוד אבחן בפרק הראשון מאפיינים של כיבוש והתישבות בקולוניאליזם ואעמוד על היחסים של המתישבים עם האוכלוסיה המקומית לאור ההקשר הלאומי. בפרק השני אבחן את ההתישבות בשטחים שנכבשו ב-1967 ככלל, הן במבחינת ההיקף והן מבחינת המניעים, כאשר אפריד בין מניעים ממלכתיים ומניעים אידיאולוגיים וכן ממניעים בעלי נימוק משפטי כמו רכוש שהיה שייך בעבר ליהודים למניעים דתיים, כשאסיים במעשה ההתישבות על פי גוש אמונים, כפי שהדבר מתבטא ברמה העקרונית. בפרק השלישי אתמקד בהתישבות של הציונות הדתית בשטחים הכבושים. אחבר בין האידיאולוגיה של הלאומיות הדתית לבין משנתו של הרב קוק והוגים יהודיים אחרים, כפי שאלו התגבשו בישיבת "מרכז הרב" ואבחן את ההתישבות של גוש אמונים בשטחים הכבושים. את מסקנותי אביא בדיון המסכם.