הפקולטה למדעי הרוח החוג להיסטוריה המחשבה המדינית של ז'אן ז'אק רוסו עבודת גמר תואר B.A               הקדמה:
רוסו הציג את משנתו הפוליטית בספרו הנודע "על האמנת החברתית" שיצא לאור באמסטרדם בשנת 1762. לאחר שכמה שנים קודם לכן, פרסם את המאמר על "המקורות והיסודות  לאי השוויון בין בני אדם", שם החל לעסוק במשנתו המדינית, החליט רוסו להרחיב את היריעה ולכתוב חיבור מקיף יותר שתיכנן לקרוא לו "יסודות המשטר". אך ברבות הזמן זנח את התוכנית, לאחר שהגיע למסקנה כי על מנת לסיים את כתיבת ספר מקיף כזה  הוא זקוק לשנים רבות של עבודה, שאותן לא רצה להשקיע. "האמנת החברתית", היא למעשה מסכת מקוצרת של החלקים החשובים אותם הצליח רוסו לסיים מ"יסודות המשטר", שעל פי דבריו של רוסו בפתיחת הספר הם החלקים הראויים ביותר להיות מוצעים בפני הצבור. את שאר החלקים הלא גמורים הוא העלה באש.
            לרוסו היה מאוד חשוב לשמור על חירותו של היחיד בחברה האנושית. לדעתו אדם אשר מאבד את חירותו מאבד במובן מסוים את אנושיותו. "האדם נולד חופשי, אך כל חייו הוא אסור באזיקים. פלוני סבור שהוא אדון לאחרים, והוא בעצמו עבד יותר מהם", כותב רוסו במשפט הפתיחה המאוד מפורסם של "האמנה החברתית". רוסו שאף ל"שחרר" את האדם מהאזיקים שכובלים אותו, וזו אחת המטרות המרכזיות שלו במשנתו המדינית, אלמנט שאעסוק בו בהרחבה בהמשך. "האמנה החברתית", היא אכן המסכת הפוליטית המובהקת ביותר של רוסו, בו הוא מפרט את משנתו הפוליטית לעומקה. ברם עם זאת, יש לציין כי כאשר באים לבחון את התיאוריה הפוליטית של רוסו, יש לקחת בחשבון שגם בכתבים אחרים שלו יש אמירות פוליטיות מובהקות, שראוי לקחת אותן בחשבון. במכתב של רוסו לד'אלנבר "על התאטרון", לדוגמא, יש אמירה פוליטית ברורה. לא ניתן לדעת רוסו להפריד בין התאטרון לפוליטיקה, מפני שהתאטרון משמש ככלי פוליטי מטעם השלטון, שעושה בו שימוש לקידום מטרותיו, והעברת מסריו לחברה. במסגרת חיבור זה, בו אנתח את משנתו הפוליטית, אשתמש באופן טבעי כחוט השני בחיבור "האמנה החברתית", אך אעשה שימוש גם בחלק מכתביו הנוספים של רוסו, ביניהם המאמרים על ה"יסודות לאי השוויון", "על מדעים והאומניות", ספר "הוידויים" ו"אמיל", שיש בהם  התייחסות לנושא המחשבה המדינית.