תקציר זמן רב לפני  שהמונח "נוירופסיכולוגיה"  הוצג בפני העולם המדעי, חוקרים ופילוסופים נאבקו למציאת קשר בין הגוף לנפש או לחוויה המודעת.
גם כיום, הגזע האנושי עדיין מנסה לפתור את אחת האניגמות המסתוריות ביותר – כיצד יכולה חוויתנו הסובייקטיבית להתהוות מתוך מספר נוירונים (גדולים במספר ככל שיהיו), המתקשרים דרך סינגלים חשמליים? מה מאפשר לנו להיות מודעים לגירויים סביבנו ולהגיב אליהם ומעבר לכך, מה נותן לנו את היכולת להגיב לעצמנו?
למרות שהחקירה המדעית לגבי שאלות אלו העלתה ועדיין מעלה ביקורות רבות, בעשור האחרון המסע אחר קורלטים נוירונלים של מודעות (Crik & Koch, 1998) וביתר דיוק אחר תפיסה מודעת, הפך למאמץ עיקרי במחקרי פסיכולוגיה ומדעי המוח.
מדענים מתבססים על ההנחה המטריאליסטית של קורלציה ישירה בין חוויות מודעות סובייקטיביות (מצבים מנטליים) לבין אקטיבציה נוירונלית (מצבים מוחיים), בניסיונם למצוא את מהות המודעות האנושית.
בסקירה תיאורטית זו, אנסה למצות תיאוריות בסיסיות העומדות במרכז הניסיון לפענח את בסיס הקורלטים המוחיים העומדים מאחורי החוויה המודעת, ובפרט דרך מחקרים שונים אשר בדקו זאת דרך הראייה הגלובלית והלוקאלית של התחום כפי שתפורט.