הפקולטה למדעי הרוח והחברה המחלקה למדעי ההתנהגות פוליטיקה של מגדר בקונטקסט ישראלי – על הסרט "סוף העולם שמאלה" עבודת רפרט מבוא
אני אישה אשכנזייה. כשאבי הגיע לישראל ממערב אירופה בשלהי שנות ה-60 של המאה העשרים, הוא ומשפחתו הגיעו לקיבוץ אמיד בצפון הארץ. בקיבוץ הזה גדלתי, מוקפת באנשים כמוני – גם מי שלא היה ממוצא אשכנזי, היה "משתכנז" – מדבר בעגת האשכנזים, לומד את ההיסטוריה של יהודי אירופה, חוגג את החגים על פי הנוסח האשכנזי. במשך חיי כבוגרת, נהפכתי מודעת לעובדה שאני שייכת ל'צד הנכון' של החברה הישראלית, או אולי מדויק יותר לומר שאני שייכת לצד השולט בחברה. אמנם נולדתי אישה, מה שממקם אותי בהיררכיה הישראלית נמוך יותר מגברים אשכנזים, אך אני ממוקמת גבוה מעל האחרים– כל אותם לא אשכנזים שבחברה הישראלית. ויש רבים כאלה. כאשר צפיתי לראשונה בסרט "סוף העולם שמאלה", זמן לא רב לאחר יציאתו לאקרנים, מצאתי עצמי שרויה במבוכה גדולה. הובכתי לראות את המהגרים שאינם אשכנזים מובאים באישון לילה ליישובי ספר נידחים במדבר. אמנם גם אבי ומשפחתו הגיעו לפריפריה, אך ישנם הבדלים מהותיים בין קבלת הפנים שזכו לה מהגרים חדשים בדימונה לבין קבלת הפנים והאווירה אליה הגיעו המהגרים מאירופה. נדהמתי והובכתי מהפערים הגדולים בין היחס לאנשים כמוני, השייכים לקבוצה ההגמונית בישראל, נצר ל'מייסדי האומה', לבין מי שמוגדרים כ'אחרים' – קבוצה הכוללת בתוכה ערב רב של קבוצות מוצא שונות ומגוונות המגיעות משלל תרבויות. בעבודה זו אבחן את הסרט "סוף העולם שמאלה" מנקודת מבט אוריינטליסטית ופוסט קולוניאלית, תוך שימת דגש על הצגת המגדר והיחסים המגדריים בסרט. אבקש לטעון כי הסרט "סוף העולם שמאלה" הוא סרט אוריינטליסטי מתוחכם, שכן ישנן בו שתי קבוצות מובחנות של 'מזרחיים' – הודים ומרוקאים, ולא קבוצה הומוגנית שלהם, אם כי הם עדיין מוגדרים כ'אחר המובחן'.
אטען שזהו סרט פוסט קולוניאליסטי ופוסט בורקס, אשר מציג בנימה ביקורתית את היחס כלפי המזרחיים בישראל, אך בסופו של דבר לא מציע שום אלטרנטיבה ליחס זה.
סוף העולם שמאלה – על הסרט עלילת הסרט "סוף העולם שמאלה", בבימויו של אבי נשר, מתרחשת בשנת 1968. במרכז הסיפור שתי משפחות שהיגרו לישראל – האחת משפחה של עולים שהגיעו ממרוקו לישראל לפני עשר שנים, והשנייה היא משפחת עולים חדשים שהגיעו מהודו. שתי המשפחות מוצאות עצמן חיות בשכנות בדימונה, המאוכלסת בעיקר בעולים ממרוקו ומהודו, ואולי מעוד מדינות 'מזרחיות'.
לשתי המשפחות אין דבר במשותף מלבד קשיי הקליטה, החלום הגדול על ארץ ישראל שנגוז ובנות בגיל ההתבגרות. שתי הבנות – –