אחריותם הנגזרת של צדדים לעבירה פלילית, מהי עבירה שונה או נוספת ומי ובאיזה מידה נושא לאחריות הביצוע

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , ,
שנת הגשה 2003
מספר מילים 10700
מספר מקורות 8

תקציר העבודה

מבוא:
אדם הוא בעל אוטונומיה מוסרית, בעל יכולת בסיסית להבין את המציאות ולהבחין בין טוב לרע.  יש לאדם כושר להשתתף בעיצוב הנורמות החברתיות, כמו גם להבינן ולהפנימן, ומסוגל הוא להחליט כיצד לנהוג וכיצד לממש את החלטתו.  תפיסה זו של האדם מכתיבה את גבולות התחום העונשי ומשפיעה על יסודות האחריות הפלילית – הן איכותית והן כמותית.  כאשר מדובר במי שאיננו בעל יכולת בסיסית כאמור (העדר כשרות), או שבמצב נתון אינו יכול להימנע ממעשהו (העדר שליטה), אין הדין העונשי חל עליו.  כאשר אדם פועל במצב דברים שבו יש לו יכולת להימנע ממעשהו, אך יכולת זו מוגבלת מאוד, או כאשר כושר ההחלטה שלו נפגם, ואין התנהגותו פועל יוצא של שקילה והכרעה רציונאלית (כגון, מצבים של אחריות מופחתת עקב הפרעה נפשית חמורה או ליקוי בכושר השכלי, המגבילים את הכשרות הפלילית אך אינם שוללים אותה, ומצבים של קנטור) – אשמתו מופחתת,  ובהתאמה מצטמצמת מידת אחריותו הפלילית.  האדם של הדין העונשי הוא אדם חוקתי בעוד מובן:
הדין העונשי מניח, כהנחה אמפירית או כתיקון נורמטיבי של המציאות, הפנמה של ערכי היסוד של השיטה ומחויבות בסיסית כלפיהם אצל כל עושה בעל כשרות פלילית.  התנכרות לערכים אלה, אטימות כלפיהם, אי הפנמה שלהם או דחייתם, כמו גם זלזול כלפיהם והתעלמות מהם,  אינם זוכים להכרה או להתחשבות.
כך משותפת למשפט החוקתי ולמשפט הפלילי ההשקפה, הנסמכת על האוטונומיה של היחיד ועל כבוד האדם, בדבר היותו של הפרט יסוד החברה והסדר המשפטי, כמטרה לעצמו, וכמי שאין לנהוג בו כבאובייקט או כאמצעי.  מכאן מתבקשת מסקנה בסיסית, לפיה לעולם אין להטיל אחריות פלילית על מי שאינו אשם, גם כאשר יש בכך כדי לקדם מטרות של הרתעה או תועלת, ואין להטיל אחריות פלילית מעבר למידת אשמתו של העושה לשם השגת הרתעה.  לשם עמידה במגבלות אלה חייבת  השיטה המשפטית לפתח ולשכלל את אמצעי המנע על מנת שיאפשרו התמודדות עם סכנה שאין בצדה אשמה.  בתפיסה חוקתית הנאמנה לעקרון הפרופורציה, נחשב הדין העונשי לאמצעי של מוצא אחרון, ולא רק בשל הסטיגמה הכרוכה באחריות פלילית אלא גם משום שהתגובה העונשית (שלילת חירות, ובמקרים קיצוניים אף שלילת החיים) היא החמורה שבתגובות החברתיות.
על רקע היחסיות של הזכויות כולן, ראויה לציון המגמה לראות בכבוד האדם או לפחות בגרעין ממנו זכות מוחלטת, שפגיעה בה תיחשב תמיד כעולה על הנדרש.  ברי כי הניסיון לעצב עיקרון של אשמה, הנגזר מכבוד האדם כבעל אופי מוחלט, כדרך בגישה מינימליסטית לעניין תוכנו. התוכן המוצע הוא שאין להטיל על אדם אחריות פלילית למעשהו כאשר בנסיבות העניין לא ניתן לצפות ממנו באופן סביר לנהוג אחרת.  סבירות הציפייה עלולה לרוקן את דרישת האשמה מכל משמעות.  לפיכך יש להתייחס אל הציפייה הסבירה כאל ציפייה אנושית והוגנת, כלומר מה שניתן באמת לצפות מבני תמותה רגילים ולא מאנשי מעלה, בעלי תכונות תרומיות.  ראוי להצביע על קשר משמעותי בין אחריות פלילית מותנית באשמה ובין גישה תועלתנית של מניעה חיובית.  עיקרה של גישה זו הוא בתפקיד העונש כמאושש תוקפה של הנורמה שהופרה, בהשבת הסדר המשפטי על כנו, כמסר המופנה בעיקר לאורחים שומרי החוק ולאורחים "היושבים על הגדר", על מנת שלא יפקע ביטחונם בסדר המשפטי כסדר מחייב וממשי.  אמונם של אלה בסדר המשפטי מותנה גם בהיותו של סדר זה סדר צודק.  כאשר מוטלת אחריות פלילית, שלא על יסוד אשמה, נפגע הצדק (קרמניצר, 1996). כדבריו של פרוש (1996) הפסול הדבק באחריות מוחלטת דבק גם בעבירת ההריגה שלנו, שאינה דורשת יחס נפשי כלשהו כלפי התוצאה הקטלנית.  נאמנות לעקרון האשמה מחייבת להחליף את האחריות המוחלטת כלפי התוצאה, לפחות ביסוד נפשי של רשלנות כלפיה, ההגנות של כורח וצורך עשויות להשתרע גם על המקרה של קיפוח חיי אדם חף מפשע, כאשר לא היתה לעושה כל דרך אחרת להציל את חייו שלו. בשים לב לעוצמת האינסטינקט של קיום עצמי לא ניתן לצפות מהעושה להשלים עם מותו, גם כאשר החלופה היחידה לכך היא קיפוח חייו של אחר.  רוב בני האדם אינם יכולים להיות בטוחים כי היו מסוגלים לנהוג אחרת במקרה קיצוני ונורא כזה.  אם אין לאל ידם להישיר מבטם אל העושה ולגנותו, ניטלה זכותם להטיל עליו אחריות פלילית.  הטלתה של אחריות כזו על יסוד שיקולים חינוכיים ומניעתיים מביאה לשימוש בעושה כאמצעי להשגת תכליות שמעבר לו, ולכן יש בה פגיעה בלתי נסבלת בכבודו האנושי.
בעבודה זו אעסוק בשאלת אחריותם הנגזרת של צדדים לעבירה פלילית, מהי עבירה שונה או נוספת ומי ובאיזה מידה נושא לאחריות הביצוע?
תוכן העיניים:
1.  מבוא                                                                                               עמוד
3 – 4
2 .  סעיף 34א לחוק העונשין, התשל"ז 1977                                          עמוד 5             – 20             מהי עבירה שונה או נוספת חשיבות ההבחנה בין ביצוע עבירה לבין שותפות עקיפה             אחריותו של מבצע בצוותא לעבירה שונה או נוספת
3 .  סעיף 34 א' בראי הפסיקה                                                               עמוד
2 1 –
5
4 .  סיכום                                                                                              עמוד
2 6 – 27
5.  רשימת פסקי הדין                                                                           עמוד
2 8
6 .  רשימה ביבליוגרפית                                                                         עמוד
2 9