תקציר יחסי ערבים יהודים במדינת ישראל הם מוקד לחקר החברה הישראלית בכללותה. תחום החינוך הוא זירת מאבקים: מסורת מול מודרניזם, חדש מול ישן, ישראליות מול פלסטיניות או ערביות. כלומר, הוא לא רק משקף את הקונפליקט בין יהודים וערבים, אלא בעל השפעה העשויה לתרום למיתונו או להחרפתו. מחקר זה בוחן את השסע הלאומי בין יהודים וערבים וכיצד הוא בא לידי ביטוי בתחום החינוך בישראל. המחקר יראה כי הצעדים שישראל נוקטת בהם, מבוססים על המודל "דמוקרטיה אתנית", אשר מכוונת עצמה לטובת האומה האתנית הדומיננטית- היהודים, בעודה מקנה זכויות חלקיות למיעוט הערבי ואינה מכירה בהם באופן קולקטיבי.
שאלת המחקר היא – האם ובאיזו מידה, אם בכלל, השסע הלאומי בין יהודים וערבים שרוי במגמה של מיתון או החרפה בתחום החינוך בישראל בהתאם למודל הדמוקרטיה האתנית? מטרת המחקר היא – לבחון, לנתח ולאתר את מגמת השסע בתחום החינוך כתוצאה מהקונפליקט הערבי-ישראלי הפועל לפי מודל הדמוקרטיה האתנית באמצעות סקירה תיאורטית, מערך מחקרי, הצגת מודל ונתונים סטטיסטיים. העבודה מנתחת נושא זה על-ידי סקירה תיאורטית תוכן עניינים
מבוא .1
סקירה תיאורטית –…2
מערך המחקר -6
רקע – האוכלוסייה הערבית בישראל: מאפיינים כלליים -7
חוק חינוך -.7
מודל הדמוקרטיה האתנית – מדיניות החינוך -9
ההשכלה הגבוהה –12
נתונים –..14
סיכום –..16
ביבליוגרפיה -17
נספח
1 –.20 נספח
2 –.21
נספח
3 –.22
נספח
4 –.23
נספח 5 –.24
נספח 6 –.
5 מבוא
יחסי ערבים יהודים במדינת ישראל הם מוקד לחקר החברה הישראלית בכללותה. תחום החינוך הוא זירת מאבקים: מסורת מול מודרניזם, חדש מול ישן, ישראליות מול פלסטיניות או ערביות. כלומר, הוא לא רק משקף את הקונפליקט בין יהודים וערבים, אלא בעל השפעה העשויה לתרום למיתונו או להחרפתו. מחקר זה בוחן את השסע הלאומי בין יהודים וערבים וכיצד הוא בא לידי ביטוי בתחום החינוך בישראל. המחקר יראה כי הצעדים שישראל נוקטת בהם, מבוססים על המודל "דמוקרטיה אתנית", אשר מכוונת עצמה לטובת האומה האתנית הדומיננטית- היהודים, בעודה מקנה זכויות חלקיות למיעוט הערבי ואינה מכירה בהם באופן קולקטיבי.
הנוכחות הערבית קוראת אפוא תיגר על רצונם של היהודים לשמור את זהותם הישראלית לעצמם בלבד. יתרה מזאת, עצם קיומו של המיעוט הערבי מעורר תהיות בנוגע לעצם הגדרתה של ישראל כמדינה דמוקרטית ויהודית. דמוקרטיה פירושה שוויון לכל, ואילו מדינה יהודית מחייבת להבחין בין יהודים ללא יהודים ולהעניק מעמד ייחודי וזכויות יתר ליהודים. שני עקרונות אלה סותרים זה את זה, ויש בהם כדי לעורר ספק אם ישראל היא אכן דמוקרטיה מערבית המושתתת על שוויון מלא לכל אזרחיה.
בחירת נושא זה למחקר מבוססת על כך שהיחסים בין ערבים ליהודים בחברה הישראלית הם בראש ובראשונה יחסים בין מיעוט לרוב. ישראל כחברה שסועה סובלת לא מעט מבעיות, מקונפליקטים, מאי שקט ואי יציבות וחייבת להתמודד עם בעיה פנימית זו בכדי להשיג יציבות ולעשות צדק עם המיעוט. עד מלחמת ששת הימים היו ערביי ישראל מבודדים, נתונים למרות השלטונות, רחוקים מעינם ומלבם של היהודים. היום הם כבר אינם דמויות עלומות ושוליות, ונוכחותם כאזרחים ערבים במדינת ישראל בולטת באמצעי התקשורת, באירועים שונים ובחיי היום יום. קיפוח זכויותיהם ומאבקם הנמרץ לשוויון הפכו לנושאים לדיון ציבורי.
שאלת המחקר האם ובאיזו מידה, אם בכלל, השסע הלאומי בין יהודים וערבים שרוי במגמה של מיתון או החרפה בתחום החינוך בישראל בהתאם למודל הדמוקרטיה האתנית?