יחסי ירדן ישראל מכינון שתי המדינות ועד להסכם השלום.

מוסד לימוד
מקצוע
מילות מפתח , , , , ,
שנת הגשה 2007
מספר מילים 4970
מספר מקורות 11

תקציר העבודה

תקציר – התפתחויות שחלו בשנות העשרים עת התבסס האמיר עבדאללה בעבר-הירדן המזרחי בחסות בריטית הולידו את המגעים הראשונים שהובילו להיווצרות יחסים קרובים וקשרים תקינים בדמות קשרי שיתוף פעולה והבנה הדדית בין ראשי הישוב היהודי והסוכנות היהודית בא"י לבין מייסד הממלכה ההאשמית, האמיר עבדאללה. ישראל וירדן, שתיהן פעלו להידוק קשריהן עם אחת מהמעצמות בזירה הבין לאומית. שתיהן נחשבות כמשתייכות לגוש המערבי במלחמה הקרה, ויותר מכך: תמיד הייתה חפיפה כמעט מושלמת באשר לזהותה של המעצמה המועדפת, במגמה לבסס את שיתוף הפעולה היהודי-ערבי. קשרים אילו גברו יותר עם כינון ירדן וישראל כמדינות עצמאיות תחת חסות בריטית, דרך שיות חשאיות בדרגים שונים ועד לחתימת הסכם השלום המיוחל. מיריבות גלויה לידידות סמויה מבוא –עמודים
3 -6

1 . שמירה על הסולירדיות הערבית במקביל לשמירה על הקשר הישראלי-.עמודים 7-9
1 .1  ירדן בין הפטיש לסדן בעת מלחמת ששת-הימים –עמוד 10
1 .2  ההדלפה הירדנית טרם מלחמת יום-כיפור –.עמודים 11-12
1 .3  האינטרס הירדני במלחמת המפרץ -עמודים 12-14
1 .4  הסכם השלום 1994 –עמודים
1 4-16

2 . ירדן בזירה הבין-ערבית 
2 .1  ירדן כפטרונית הפלסטינים .עמודים
1 7-20
2 .2  ירדן בסבך הסורי עמודים
2 1-23
2 .3  ירדן וההגמוניה המצרית -עמודים
2 4-27

3 . סוגיית המים -..עמודים
2 8-32  סיכום עמוד
3 3
רשימת מקורות -..עמודים
3 4-35
מבוא
התפתחויות שחלו בשנות העשרים עת התבסס האמיר עבדאללה בעבר-הירדן המזרחי בחסות בריטית הולידו את המגעים הראשונים שהובילו להיווצרות יחסים קרובים וקשרים תקינים בדמות קשרי שיתוף פעולה והבנה הדדית בין ראשי הישוב היהודי והסוכנות היהודית בא"י לבין מייסד הממלכה ההאשמית, האמיר עבדאללה. ישראל וירדן, שתיהן פעלו להידוק קשריהן עם אחת מהמעצמות בזירה הבין לאומית. שתיהן נחשבות כמשתייכות לגוש המערבי במלחמה הקרה, ויותר מכך: תמיד הייתה חפיפה כמעט מושלמת באשר לזהותה של המעצמה המועדפת.
בתקופת שלטונו של עבדאללה, גם הוא וגם ד"ר חיים ויצמן, נציג היישוב היהודי, ראו בבריטניה הגדולה מקור חסות והשראה לשאיפתם הפוליטית. בקיום יחסים אלה השתלבה עבר-הירדן בדיפלומטיה הציונית שביקשה לשבור את חומת האיבה הערבית, לחזק את הקשרים עם בריטניה הגדולה ולמנוע בדידות בזירה הבין-לאומית.  ב-8 באפריל, 1933 נערכו בירושלים שיחות בין נציגי המלך לבין נציגי הסוכנות, שרתוק, בן צבי וייצמן וארלוזרוב במגמה לבסס את שיתוף הפעולה היהודי-ערבי. קשרים אילו גברו יותר בשנת 1937 בעת המגעים שקדמו ל"תוכנית פיל". אולם יוזמה בריטית זו נכשלה בעיקר מפני שעבדאאלה לבדו לא היה מסוגל לעמוד מול יריביו במחנה הפלסטיני ואויביו במחנה הערבי. התוצאה התרופפות הקשרים בין הישוב היהודי עבר הירדן בשנות מלחמת העולם השנייה. בשנת 1942 ביקש עבדאללה להעביר לבני שיחו היהודים כי הוא לא זז מהבטחתו הקודמת, וכי הוא יוסיף לשמור על האינטרסים של שני הצדדים ולא יסכים לשום פיתרון, שיפגע בזכויותיו או יתעלם ממנו. על סמך מסר זה שררה בקיץ 1946 הבנה עקרונית בלתי כתובה בין הנהלת הסוכנות היהודית למלך האומרת כי במקרה שיוכרע פיתרון חלוקת הארץ לשתי מדינות, יספח עבדאללה את החלק הערבי לממלכתו, בעוד היהודים יקימו את מדינתם בחלק המיועד להם. להבנה זו ניתן תוקף חשיבות בחודשים שלפני הכרזת המדינה, בעת קיום סדרת שיחות ישירות בפגישות חשאיות בין אנשי המחנה הערבי של סוכנות עם עבדאללה. ב-17 בנובמבר, 1947 נפגשה גולדה מאירסון, ממלאת מקום ראש המחלקה המדינית של הסוכנות, ושני עמיתיה מהסוכנות, עזרא דנין ואליהו ששון, עם המלך בנהריים שבועיים לפני החלטת העצרת הכללית של האו"ם בדבר חלוקת המדינה לשני עמים. בשיחה דובר על החלוקה – עבדאללה לא הסתיר את שאיפתו לספח את א"י כולה כחלק מתוכניתו לעמוד בראש איחוד אזורי שיקיף את כל חלקי 'סוריה הגדולה' כאשר במסגרת איחוד זה היה מוכן להבטיח ליישוב היהודי אוטונומיה נרחבת ובאותה פגישה אף הציע 'רפובליקה יהודית עצמאית' כחלק מפדרציה תחת שלטונו. יחד עם זאת היה עבדאללה ראלי די הצורך הכיר במגבלותיו המדיניות והצבאיות, בתלותו בבריטניה, בכוחם של היישוב היהודי והתנועה הציונית ובנחישותם לשאוף לעצמאות מדינית. יתרה מזאת הוא היה מוכן להשלים עם הקמת מדינה יהודית בחלק משטחה של א"י, בתנאי שחלוקה זו 'לא תבייש' אותו בפני העולם בכלל והעולם הערבי בפרט.
אופי השיחה היה כללי ועקרוני מבלי להיכנס לפרטים – גבולות, מעמד ירושלים, מפעלים משותפים כמו האשלג והחשמל. בסופה הציע המלך לקיים פגישה שנייה לאחר קבלת ההחלטות באו"ם לשם דיון על "דרכי שיתוף הפעולה" לאור ההחלטות. למרות הסכמתם של שני הצדדים להיפגש שנית תוך זמן קצר מתום הפגישה הראשונה לא ידוע על קיום מפגש כזה במעמד רשמי בשבועות שלאחר החלטת האו"ם. מניתוק המגע הזמני ניתן להניח שעבדאללה ובן גוריון פעלו בנפרד, אבל על בסיס משותף שנשען על שיחתם האחרונה. ניסיון של הרגע האחרון לתאם את המהלכים הבאים עם עבדאללה הביא לידי פגישה שנייה-