בעבודתי זו אתייחס למחקריו של ההיסטוריון בן ציון דינור בנושא ההיסטוגיורפיה הלאומית. מחקר המדגיש את מרכזיותו של נושא ארץ ישראל בעם ישראל, והתמדת מרכזיות זו לאורך כל דורותיו של העם.
אביא פרטים מהביוגרפיה של בן ציון דינור אשר השפיעו השפעה. נכרת על חייו ודרכי התמודדתו עם מחקרו. אסביר כי התיאוריות הלאומיות של חוקרים כגון גלנר ואנדרסון נסו להתאים את התיאוריות הלאומיות שלהם על הציונות ואברר האם התיאוריות שלהם מתאימות למחקרו של בן ציון דינור.
אפנה ל"היסטוריונים החדשים" המבקרים את מחקרו ומפעלו של דינור, ואנתח את מחקרו של אורי רם הטוען כי דינור אשר היה דמות דומיננטית ומשפיעה ביותר, הן במחקר ההיסטורי והן בחינוך הדור, עם תחילת הישוב היהודי בארץ ובתקופת הקמת המדינה, עסק ב"המצאת נראטיב" להיסטוריוגרפיה היהודית, ולכן הגיע העת לדאוג ליצירת זהות ישראלית שאיננה יהודית, זהות בעלת משמעות אך נעדרת מהות ולהכיר בכך כי יש צורך בהיסטוריה חלופית בישראל.
אבקר את מחקרו של דינור ואדגיש כי כוח ההתמדה של מרכזיות אי לעם ישראל כפי שטען דינור, לא עמד לעם במשך דורות רבים וכי היו תקופות שנושא א"י היה בשולי ההוויה של העם היהודי.
וכן אבקר את העובדה שדינור זיהה במשיחיות אלמנטים של לאומיות שממנה הפך את תנועת השבתאות לתנועה שממנה צמחה הלאומיות הציונית. ואבקר את התייחסותו של דינור לתופעת האמנספציה, שהביאה להתבוללות והיתה תנועה רחבה ביותר, כתופעה שולית.
אני שגדלתי במערכת החינוך של מדינת ישראל ולמדתי היסטוריה ע"פ דפוסי החשיבה שבן ציון דינור השריש במערכת החנוך, נחשפתי לדעותיהם של ההסטוריונים החדשים חשיפה זו הביאה אותי ליכולת לקרוא את המחקרים של בן ציון דינור בעיניים ביקורתית ולערער על חלקים ממחקרו של דינור.
כן אתייחס בכובד ראש ובעניין לנושא הציונות הלאומית כ"נראטיב ממוצא" אך אבקר את הפתרון שמציע אורי רם במחקרו, כחלופה לציונות הלאומית. ואדגיש כי הפתרון שאורי רם מציע הינו פתרון אוטופי, שיתקיים כאשר כל מדינות המערב יקבלו את פתרונו. פתרונו אינו ישים במערך הפוליטי מדיני של המזרח התיכון. כאשר גם לפלשתינאים יש "נראטיב מומצא" משלהם.
כן אורי רם אינו בונה את הההיסטוריה החלופית כתהליך מובנה. אין כל אפשרות לבטל פרדיגמה אחת ולהחליפה באחרת ללא תאור התהליכים והדרכים שיגרמו לשינוי. אורי רם מתרכז יותר בשלילת הלאומיות הציונית ופחות במתן תשובות כיצד יתרחש ביצוע הרעיון אותו הוא מציע.
אורי רם טוען כי דינור דחה כל אלטרנטיבה אחרת מלבד הלאומיות היהודית, גם הוא אורי רם בוחר באחת האלטרנטיבות: "הנראטיב הציוני הממוצא", חייב להיות מומר באלטרנטיבה של זהות ישראלית ללא מהות. האם אורי רם אינו נוהג כמו דינור? הוא בוחר באלטרנטיבה אחת ודוחה אלטרנטיבות אחרות?
התחושה ש"הכל הולך" כפי שגלנר מכנה את הסוגיה הרלטביסטית: "השינוי הגדול שהביא אותנו להבנה של הטבע ולשליטה בו גם שלל מאתנו את היכולת להבטיח עוגן יציב לערכים שלנו… נחוצים זקוקי דינור ב"סוף האלף", אבל אסור שהם יפקיעו מאתנו את תחושת המציאות.
ראשי פרקים א.    מבוא. עמודים
2 -3.
ב.    הביוגרפיה של בן ציון דינור. עמוד 4.
ג.     מחשבותיו של דינור על מרכזיות ארץ ישראל . עמודים 5-13.
א.    מחשבותיו של דינור מתוך כתביו וכתבי חוקרים אחרים עליו.
ב.    השינוי המהותי שחל בתכניתו של דינור.
ג.     חקר הכוחות הסטטיים ויסודות ההתמדה באומה היהודית.
ד.    ההשפעה של תחומי לימודיו, של מוריו, של תקופתו, על מחשבותיו ודרך עבודתו של ההיסטוריון בן ציון דינור. עמודים 14-18.
א.   השפעת לימודיו בישיבות השונות ובאוניברסיטאות על מחקרו של דינור.
ב.   השפעת מוריו על עבודתו של דינור, השפעתו של אוטו טויבלר.
ג.     השפעתם של מורים נוספים.
ד.   השפעת מקצוע ההוראה על מחקריו ופעולותיו של דינור.
ה.   השפעת ההיסטוריונים הלאומיים במאה היט' על ההיסטוריון הלאומי דינור.
ה.     התיאוריות על הלאומיות והתאמתן לציונות. עמודים
1 9-
5 .
א.   החלת התיאוריה של גלנר על הציונות.
ב.   החלת התיאוריה של אנדרסון על הציונות.
ו.      הביקורת על מחקריו של דינור. עמודים
2 6-28.
ז.      ביקורתו של אורי רם על מחקרו של דינור. עמודים
2 8-33.
ח.    ביקורת חוקרים על מחקרו של אורי רם. עמודים 34-36.
ט.   ביקורת שלי על מחקרו של דינור. עמודים
3 7-42.
א.     ביקורת על רעיון המרכזיות של א"י כפי שדינור מציג.
ב.      ביקורת על הפריודיזציה שערך דינור.
ג.       ביקורת על היסוד הדתי כפי שמציגו דינור.
ד.      ביקורת על ראייתו של דינור בתנועת השבתאות כהתחלה של גאולה מעשית.
י.       ביקורת שלי על מחקרו של אורי רם. עמודים
4 3-44.
יא.   סיכום. עמוד 44.