מלחמת יום הכיפורים החלה ביום הכיפורים, שבת, ה-6 באוקטובר 1973, שעה 14:00, במפתיע, בשתי התקפות רבות עוצמה: של הסורים ברמת הגולן ושל המצרים בחצי-האי סיני. המלחמה נמשכה 18 יממות, שהחלו בבלימה ישראלית, ואחר-כך בהתקפות-נגד ישראליות שהעבירו את הלחימה אל עומק שטחי האויב, ואילצו את המצרים, ובעקבותיהם גם את הסורים, לקבל הסדרי הפסקת-אש חדשים. ההחלטה לא לגייס את המילואים ערב ה-6 באוקטובר, 1973, נבעה מתהליך קבלת החלטות מורכב, בתוך הדרג הצבאי, ובינו לבין הדרג הפוליטי. מדוע, למרות כל ההתרעות והדיווחים שעלו בפני מקבלי ההחלטות כבר חודשים לפני תחילת המלחמה, לא השכילו אלה לגייס את המילואים בזמן?  לפני בחינת התהליך, יש לעמוד על שלשת המודלים שבהם בוחנים קבלת החלטות, וכן על תיאוריית עיוותי התפיסה. המודל הראשון הוא הרציונלי, המייחס למקבל ההחלטות תפיסת עולם רציונלית, ובודק כיצד המנהיג מגבש את הישגיו, וכיצד הוא מיישמם. בפועל אין מקום לדבר על רציונליות טהורה, אלא על רציונליות מוגבלת. כמו כן נוצר עולם לא מושלם, שבו מגיעים לתוצאה מספקת ולא מיטבית. המודל השני הוא הבירוקרטי-ארגוני, שבו יחידת הניתוח היא הארגון. הארגון מקדם מטרות למען האינטרסים שלו, ולכן החלטת הפשרה מייצגת את המאבקים בין הארגונים השונים. כמו-כן חשוב לציין כי ארגון הוא גוף מאוד מקובע ומגושם כאשר מטפל במקרים לא ‘סטנדרטיים’. המודל השלישי הוא הפוליטי-בירוקרטי, שבו יחידת הניתוח היא הפרט, הפוליטיקאי. לפי המודל, קבלת ההחלטות מורכבת מסך האינטרסים של כל הגורמים, ודרך הפעולה היא פשרה בין כל האינטרסים ולא תהליך רציונלי של בחירה בפתרון האופטימלי. תמיד תהיה השפעה של אדם מסוים בעל כריזמה, תפקיד, תועלת אישית וכדומה. הדעה, סדר העדיפויות והדרישות מכל שחקן נקבעות לפי המושב שלו. לכך ניתן להציע מספר פתרונות כמו למנות משקיף מהצד, להוסיף חבר לקבוצה שתפקידו יהיה לסתור כל החלטה של הקבוצה – "פרקליט השטן" וכדומה.