תקציר ההתנהגות האובדנית היא, ברוב המקרים, תוצאה של מצב מצוקה אישית מתמשכת. תחילתו, בהתעוררות קונפליקטים וקשיי התמודדות עימם, בהמשכו החרפת קשיי ההתמודדות, סבל נפשי מתמשך ושדרים של מצוקה אישית גלויים, חצי גלויים או סמויים. בהמשכו התנהגות ההופכת להתנהגות של הרס עצמי, ולאחר מכן שלב "הכנה" מצד הנער, ביצוע ניסיון ההתאבדות – הלכה למעשה. אין ספק כי התאבדות היא מעשה אלימות שקודמים לה, אצל אנשים מוטרדים או חולים,  הרגשות של חוסר אונים, חוסר תיקווה וניכור, התעסקות בזוטות, ציניות, חוסר יכולת לשלוט במצבי רוח, תבניות התנהגות יוצאות דופן והרסניות, חוסר יצירתיות, חוסר יכולת להתמודד עם אובדן או איום, וזמינותם של אמצעים לביצוע ההתאבדות. במעשי ההתאבדות משתקפת תפיסת עולמו ויחסו לחייו של המתבגר וגישתו אל החיים ואל המוות. מעשה ההתאבדות הוא ביטוי להשקפה על החיים ועל הסביבה בה חי המתבגר הנראית לו עוינת, מדכאת,  דוחה ובעיקר אינה ניתנת לשינוי.
המתבגר המרגיש כאב נפשי קיצוני, עשוי בנסיבות שונות ובמצבים מיוחדים לחשוב וגם לבצע  ניסיון התאבדות. ניסיון ההתאבדות עשוי להיות זעקה לעזרה של משהו השרוי במתוקה מתמשכת או במצב לחץ חריף לאחר שנכשלו נסיונותיו לזכות בתשומת לב. בדרך-כלל,מופיעה הזעקה כשעוד ניתן למנוע את הרע מכל, כאשר יש סיכוי שהקריאה תיקלט בסביבה.