ניתוח השוואתי: "אופק" ו"סיפור על אהבה וחושך" הסיפורים שלפנינו מציגים שניהם ילד כדמות מרכזית בסיפור. בספרו של עמוס עוז המספר הוא הילד בעצמו שמספר על חוויתיו מנקודת מבט רטרואקטיבית, של אדם מבוגר הצופה בעברו ממרחק של שנים, לעומת זאת, בסיפור של תמוז, המספר הוא חיצוני לסיפור ומדווח עליו ממקור של גוף שלישי. בסיפור "אופק", דמותו של הילד מתוארת בעיקר בשימוש במטונומיה. המספר מתאר את הנוף לפרטי פרטים. בחלקו הראשוני של הסיפור מתואר עולמו הפנימי של הילד תוך הדגשה של הזיקה לטבע. הקורא למד על הרגישות והיצירתיות של הילד תוך בחינה של יחסיו עם הסביבה הפיזית שלו. הילד מוצג כרגיש במיוחד המתוודע לעולם תוך השתאות והתפעלות מחוויות היופי-