קורס מבוא לטאי צ'י תשס"ה               פתח דבר טאי צ'י צ'ואן (או בכינויו הנפוץ טאי צ'י), הוא צורה עתיקה של תרגול סיני, שנוצר לפני 700 שנה לערך על ידי צ'אנג סאן פאן,קדוש טאואיסטי משושלת מינג. העקרונות של תרגול הטאי צ'י מתחלקים לארבעה סוגים: בריאות, הגנה עצמית, הישגים נפשיים והדרך לחיי הנצח.
תופעת הכתות מוכרת לאדם משחר האנושות והתאפיינה בקבוצה שהיתה חלק מהחברה ובחרה להבדיל את עצמה מהחברה ע"י פולחן, אמונה או דת הסוטים מן הנורמות המקובלות של אותה חברה.
האם יש קשר בין השניים?
דרך הסתכלות כוללנית על כל אחד מהנושאים הללו, ננסה לענות על שאלה זו.
טאי צ'י בשנת 500 לפנה"ס חי בהודו איש בשם גואטמה שנולד כנסיך. הוא ויתר על מלכותו, על אושרו ועל משפחתו כדי לחפש את האמת, ולמען חיפוש אחר משמעות עמוקה יותר לחיים. לאחר שנים רבות של סיגוף, מדיטציה ועוד, הוא הגיע למה שתיאר כ"רמה הגבוהה ביותר שאליה ניתן להגיע, כל עוד האדם מצוי בגופו הארצי". מרגע זה הוא כונה בודהה- האיש שזכה להארה. במהלך מאות שנים הופצה תורתו של בודהה ברחבי אסיה והמזרח, עד שבשנת 500 בקירוב נזיר בודהיסטי בשם טא-מו, אשר למד אומנויות לחימה עקב היותו גם הוא נסיך מלידה, הגיע והתמקם במנזר בצפון סין.
הנזירים במנזר זה התמקדו במדיטציה. במהלך השנים עקב בריאותם הרופפת של הנזירים, הבין טא-מו שהגוף והדעת אחד הם וכי יש לטפח את שניהם ולא את האחד. עקב זאת ועקב איומים על חיי הנזירים מצד כנופיות פורעים, החליט טא-מו להפוך את גוף הנזירים לסכינים ולמגינים אשר לא יכולו לשאת עקב אמונתם. כך נולד ה"אגרוף הצודק" ומתוכו הקונג פו. הקונג פו מדבר על שליטה והתפתחות פנימית וחיו על פיו בעיקר נזירי מסדר השאו לין.
העבודה ללא ביבליוגרפיה