תקציר העבודה – הקשר בין מגדר וגוף בקיבוץ סיפור בריאת העולם בספר בראשית, הוא המיתוס הכתוב הקדום ביותר.  הספר מביא שתי בריאות של האישה.  הבריאה הראשונה היא בריאה שוויונית: "ויברא אלוהים את האדם בצלמו בצלם אלוהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם".  הבריאה השנייה, היא בריאה לא שוויונית: "ויאמר יהוה אלוהים לא טוב היות האדם לבדו אעשה לו עזר כנגדו…"  "…ויפל יהוה אלוהים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעותיו ויסגור בשר תַּחתֶנָה: ויבן יהוה אלוהים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה וַיָבִאֶהָ אל האדם".  כלומר, יש בבריאה השנייה הירארכיה. קודם נוצר האדם, אח"כ נוצרה האישה.  בהמשך ספר בראשית מסופר על חווה, שפיתתה את אדם לאכול מפרי עץ הדעת ולכן הם גורשו מגן העדן. אלוהים אמר לה: "בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשול בך".  יחסה של הדת היהודית אל האשה, אל רוחה ואל גופה, במהלך הדורות, נגזרו מהחוקים הדתיים, שהיו והינם,  פרשנות מחמירה של חוקי התנ"ך.
מיתוס נוסף על האשה נכתב ע"י המשורר היווני הסיודוס (מאה 8
לפנה"ס).  ביצירה "מעשים וימים" מספר הסיודוס את סיפורה של פנדורה. זאוס הזועם נתן לאדם את פנדורה, כעונש על גניבת האש בידי פרומתאוס, שרצה לשפר את חיי האדם. פנדורה הביאה לעולם את הצרות. היא מתוארת ביצירה כערמומית, חנפנית, שקרנית, ומפתה. היא הביאה את המחלות הממאירות, את האסונות, ואת המוות.  אם נשווה בין שני המיתוסים, נמצא, שסיפור הבריאה בספר "בראשית" הוא חיובי יותר מאשר סיפור הבריאה ב"מעשים וימים".   ב"בראשית", האישה נוצרה כעזר לאדם, ב"מעשים וימים", פנדורה נבראה כעונש.  יש להבדל הזה משמעות, בתפיסת הדורות הבאים את האישה.
המיתוס הוא סיפור מכונן.  הוא בא לתת ביטוי ואישור להתהוותם של אלמנטים מרכזיים בחיי אנשים.  יש מיתוסים הקשורים בזהות, ביצירת מבנים חברתיים.  המיתוס הקדום של התרבות האנושית יצר את הסטריאוטיפ הנשי. האנושות מתקשה להשתחרר מהסטריאוטיפ עד עצם היום הזה.  מהמאה השמינית לפנה"ס, אני עושה דילוג בזמן על פני מאות שנים, שלאורכן נכתבו יצירות שונות ורבות, שאימצו את המיתוס הקדום וקיבעו את מעמדה הנחות של האישה. התקופה הבאה היא תקופת הציונות, שהחלה לצמוח בסוף המאה ה-19 (תנועת שיבת ציון צמחה לאחר "פרעות בנגב", בשנת
1 881).  על רקע האנטישמיות באירופה, צמחו תיאוריות גזעניות, שהגדירו את גופו של הגבר היהודי, כגוף לא ברור, לא מובהק ובעל נטייה נשית.  כאנטי תזה לתיאוריות הללו, העמידה הציונות את הגוף הגברי, כסמל המהפך הציוני. השאיפה החדשה היתה להפוך את הגוף הגברי-נשי לגוף מוצק, זקוף ושרירי, כיאה לגבר העומד בפני משימה מחשלת: הקמת בית לאומי בארץ ישראל. שאיפה זו ליוותה את המהפכה הציונית לאורך העליות השונות, בעת הקמת ההתיישבות בארץ ישראל, היא חדרה אל מערכת החינוך שהיתה בחיתוליה והחלה להתגבש, היא שררה בפלמ"ח והתקבעה בצבא הגנה לישראל.  לאורך כל הדרך, התעלם האתוס הציוני-גופני מהאישה וכשעלה נושא השוויון בין המינים, הוא הוכתב ע"י הגברים.
בעקבות התקרבות המהפכה הציונית לסוציאליזם ועליית האמונה בשוויון ערך האדם, החלו לעלות  תיאוריות על שוויון בין המינים.  במקביל, החלה התייחסות לתפקידיה של האישה בכיבוש הארץ ובהקמת המדינה והוגדרו הציפיות ממנה, למשל: שאיפה לשוויון מוחלט בין גברים ונשים, בתחומי העבודה הגופנית, בהגנה ובלחימה. כתוצאה מכל אלה, גופה של האישה נדרש לעמוד בחזית המחושלת, הבריאה, השזופה והשרירית.  אך ההכרזות על שוויון בין המינים, התבררו יותר כסיסמאות מאשר כדרך חיים.  לאורך דרכה של המהפכה הציונית, היחס לאישה, לגופה ולמעמדה היה אמביוולנטי.  היו סיסמאות, התכוונויות וגם מעשים, שנועדו לתרום ליצירת השוויון.  הקיבוץ, למשל, יצר מערכת שירותים, שנועדה לשחרר את הנשים מעול גידול הילדים ופתח בפני האשה אפשרות לצאת לעבודה. החינוך המשותף איפשר לנשים להתמסר לעבודה, אך מצד שני, הממסד הקיבוצי, החברים והחברות עצמם, מוססו עם השנים את השאיפה המקורית.  במהלך כ-100 שנים נוצרה בקיבוץ חלוקת עבודה מגדרית, בוטלה הלינה המשותפת, הילדים נאספו  לבתי ההורים, בחלק מהקיבוצים נסגרו חדרי האוכל והמכבסות. התנועה הקיבוצית, ברובה, חזרה אל חיקו החמים של הקונצנזוס ואולי אף יותר מכך, חלוקת התפקידים המגדרית העמיקה וחברות הקיבוץ נשארו הרחק מאחור, בעוד העירוניות פורצות דרך אל מגוון מקצועות מודרניים, שמיועדים לנשים ולגברים גם יחד. התנ"ך, הוא הספר הראשון שחוקק תקנות וחוקים לגבי נשים וגברים. חוקי התנ"ך היו מבוססים על חוקי הארצות השכנות במזרח התיכון (חוקי חמורבי, למשל). הפרשנויות המאוחרות של חוקי התנ"ך, לאחר שהוא נחתם, לגבי מעמדה וגופה של האישה, שיכללו והעמיקו את אי השוויון בין נשים לגברים בקרב העם היהודי.  בפרק א' אציג מספר חוקים דתיים, העוסקים בגופה של האישה. אלה חוקים מפלים, הרואים בגוף האישה משהו שצריך למשטר. מישטור הגוף, הנשי או הגברי, מאפשר שליטה.  גישה זו ביסודה היא גישה פוליטית, שקובעת מי השולט ומי הנשלט, מי בפנים ומי בחוץ,  מי מוצא מן הקונצנזוס, ומי נשאר.  חוקי הדת תקפים עד היום ומשפיעים על החברה כולה וגם על יחסן של  נשים אל גופן ומעמדן בחברה. האיסורים הקבועים בחוק הדתי, שפועל אלפי שנים, חזקים, כנראה, מהסיסמאות המודרניות שמעודדות שוויון בין המינים. השפעת הדת על היחס לנשים חילחלה אל תוך המהפכה הציונית, השפיעה על החזון הסוציאליסטי, תרמה את חלקה לחינוך המיני והיא מהווה גורם משפיע בתודעה של המאבק הפמיניסטי. גם נשים  משוחררות, שלקחו על עצמן להיאבק למען השוויון, מתקשות להתעלם  לחלוטין מעקבות הסטריאוטיפים ארוכי השנים ביחס  לנשים, שעוברים כחוט השני בתרבות האנושית. בפרק ב', אדון בגישה של הציונות אל הגוף הגברי, כדרך להבין את הגישה של הציונות לגוף הנשי ולנשים בכלל.  המהפכה הציונות, כפי שיתברר, הצליחה להקים את מדינת ישראל, אך כשלה בניסיונה להביא לשוויון בין המינים.
בפרק ג'  אתאר את יחס התנועה הקיבוצית, אל מעמד האישה.  הרבה מאמרים  של ראשי התנועה, גברים בעיקר, נכתבו בנושא ובמרביתם יש קריאה ליצירת שוויוניות,  אך  ההצהרות נשארו בגדר דיבורים וכוונות והתמוססו עם השנים, עד שנעלמו.   הפער בין הסיסמאות למעשים בתנועה הקיבוצית, הוכיח יותר מכל את כוחו של המיתוס הקדום.  בפרק זה גם ידונו השימוש בחינוך המיני וביטול המשפחה, כמכשיר שליטה פוליטי.  העבודה הולכת מהרחב אל הצר, מחוקי הדת היהודית העוסקים בגוף האשה, דרך הניסיון הציוני לשנות את הגוף היהודי-הנשי, הרופס, המשך באתוס של הקמת המדינה, שדרש חישול הגוף והנפש, עד מערכת החינוך הקיבוצית.  בקצה המסלול, ניצבת אישה, בת קיבוץ, אנוכי, שמקווה להגיע לתובנות חדשות ביחס לחינוך שקיבלתי. ברצוני להבין  איזה השפעות גלויות וסמויות כיוונו את חיי, איך "תימרנתי"  בין המיתוסים הקדומים, שקיבלו פרוש בחוקי הדת היהודית, המשך בפרשנות של הציונות לגבי האישה וכלה במסרים האידיאולוגים האמביוולנטיים של החינוך הקיבוצי. ברצוני לבדוק כיצד התמודדתי עם המסר שעודד לפורטניות, שדגל בעבודה קשה ובהקרבת הגוף למען החזון הציוני. השאלה המתבקשת היא,  האם אפשר ע"י מודעות והבנה של העבר, להסיט את מסלול החיים של דור ההמשך, לדרך נכונה ובונה יותר, שתאפשר שוויון בין גברים ונשים תוך הבנת השונות.  שוויון, שיושתת על חיי משפחה חמים וטבעיים.  רציתי להראות בעבודה את הקשר הבלתי ניתן להפרדה, בין גוף לנפש. אם לוקחים את הקשר הזה  בחשבון, יכולים להגיע לשינוי הסטריאוטיפים, תוך שמירה על איזון בין הקמת משפחה  לבין ניהול קריירה, בין אמהוּת לשיחרור האישה. הצלחה באיזונים, כך אני מאמינה, תצעיד את המאבק לשוויון צעד אחד קדימה.