בסמינריון זה אדון בשלב השלישי בו מתרכז כיום מאבקם של בני זוג מאותו המין להשוואת זכויותיהם לאלו המוענקות לזוגות נשואים. בשאלת היקף הזכויות שראוי להעניק לבני זוג מאותו מין יש לאבחן בין שלושה סוגי זכויות, המוענקות לבני זוג מאותו מין:
  א.         זכויות של האדם כלפי החברה- זכויות המוענקות לאדם הנשוי ע"י המדינה. הזכות לרישום במרשם התושבים, זכויות בנוגע לאזרחות, הטבות במס ובביטוח לאומי.   ב.         זכויות וחובות של בני הזוג אחד כלפי השני במערכת הזוגית- מזונות, ירושה ויחסי ממון.
   ג.          זכויות ביחס לילדים – אימוץ, משמורת קטינים וכ"ו.
בסמינריון זה, אתמקד בקבוצה השנייה הכוללת את יחסי הממון ובניהם אף את האפשרות לשיתוף נכסים בין בני הזוג החד מיניים.
מובן, כי נושא זה כרוך בהשקפה הכללית על זוגות חד מיניים הן בחקיקה והן בפסיקה, שהרי מדובר בנושא הקשור באופן ישיר לתנודות ושינויים חברתיים, תרבותיים ופוליטיים בארץ, בהתפתחות זכויות האדם והפרשנויות אשר ניתנות להן, ומעל הכל תלוי הדבר במידת האקטיביסטיות שבה בוחר בית המשפט לפעול. ניתן לומר כי נכון להיום, לא קיימת במערכת המשפטית דעה מוצקה באשר לזכויות אשר יש להעניק לזוגות בני אותו מין. אולם, במקרים בהם ראה בית המשפט לנכון להעניק את ההטבה או את הסעד המבוקש ללא צורך בהרחבת המונח "בן זוג" אף לזוגות חד מיניים, פרשנות  אשר נראה כי אינה תואמת את כוונת המחוקק, בית המשפט פעל כן. במהלך העבודה אנסה לבחון מודלים הקיימים בעולם ומאפשרים הכרה בזכויות הקשורות ליחסי ממון לבני זוג חד מיניים. יש לזכור כי ההכרה בזוגות חד מיניים לא תהיה ההכרה במשפחה האלטרנטיבית הראשונה. השינויים בתפיסות החברתיות והתגברות המודעות לזכויות האזרח הובילה את החברה הישראלית זה מכבר להכיר בזוגות הידועים בציבור- זוגות הטרוסקסואלים החיים יחדיו ללא חופה וקידושין, כ"משפחה", מצב המעורר זוגיות אלטרנטיבית. לדידי, מובן כי בבחינת האפשרות להעניק זכויות לזוגות חד מיניים, נדרש איזון בין זכותם ליהנות מאותם זכויות המוענקות לבני זוג ממין שונה לבין רגשותיהם של אנשים רבים בחברה הישראלית. נראה כי שינוי מוסד הנישואין כך שיכלול אף זוגות חד מיניים, אינו בעל סיכוי רב בחברה הישראלית ואין זה המקום להביע את דעתי אשר מסמרות לה בהשקפת העולם האישית של כל אדם. מבחינה משפטית ניתן לומר כי הפלייתם של זוגות חד-מיניים לעניין יחסי הממון ביניהם, עשויה להימנע באמצעות השוואתם לידועים בציבור. הדרך להכרה מעין זו עשויה להתבסס על חוק יסוד כבוד האדם וחירותו ועקרון השוויון. קידום מעמדם וזכויותיהם של זוגות בני אותו מין הנו צעד הכרחי בקידום זכויות הפרט, וזאת על מנת לאפשר לפרט לבחור את דרך חייו על פי השקפת עולמו הפרטית.  נושא יחסי הממון ושיתוף הנכסים באשר לזוגות החד מיניים, לאור ההתפתחות של זכויות האדם והדמוקרטיה, אינו עוד בבחינת "פרה קדושה" אף לאותם קבוצות בחברה אשר מתנגדות בתוקף לאפשרותם של הזוגות הללו להינשא, לאמץ ילדים ועוד. עם זאת, יש בהענקת זכויות אלו מעין אמירה חברתית הרואה בזוגות החד מיניים מוסד משפחתי – שיתופי מקובל, אמירה מעין זו עשויה להתקבל בהתנגדות על ידי חלקים מסוימים בחברה.
לפיכך, כאמור, מן הראוי כי המחוקק הוא אשר יקבע מפורשות הכרה שגבולותיה תתחמנה באופן ברור. לא ניתן להסתפק באמירת המחוקק "בני זוג" ככוללת מעצם טיבה וטבעה אף זוגות חד מיניים ויש לדרוש התערבות חקיקתית מפורשת אשר תהיה פרי דו שיח חברתי הכרחי ולא פעולה אקטיביסטית של ביהמ"ש, כקביעת הנשיא ברק בפס"ד לינדורן: "מקובל עלי כי ההכרעות החברתיות העקרוניות והבסיסיות צריכות להיעשות על ידי הכנסת כרשות מכוננת ומחוקקת …כמו כן מקובל עלי כי בהעדר קונסנסוס חברתי, אין זה ראוי בדרך כלל בית המשפט יכיר בסטטוס אישי חדש". א.         מבוא. 2
ב.         יחסים הומוסקסואליים- התפתחות היסטורית בישראל. 5
ג.          מודלים להכרה בזוגיות חד מינית. 7
ד.         המשפט הישראלי- הכרה בזוגות חד מיניים כבני זוג 12
ה.         עמדת הדין הדתי 14
ו.          התפתחויוית בפסיקה בישראל. 15
ז.          תפיסת מוסד הנישואין 17
ח.         תפיסות שונות של הסדרי רכוש במשפחה. 19
ט.         הכרה בזוגות חד מיניים כידועים בציבור. 21
י.          מבחן המציאות. 28
י.1.           נסיון להחלת חזקת השיתוף על זוגות חד מיניים, מכוח ההשוואה לידוע"צ. 28
י.2.           סוגיית אימוץ הילדים.. 30 יא.        סיכום.. 32
יב.        סוף דבר. 33
ביבליוגרפיה. 34