תוכן עניינים
שם העבודה: תופעת השביתה במדינת ישראל  והאם היא לגיטימית?

1 .      מבוא .3-4

2 .      הגדרת המושג שביתה –5-8

3 .      סוגי השביתות, מטרותיהן והגנות משפט העבודה ..9-13

4 .      זכות או חירות לשבות? -14-15
5.      הגבלות השביתה –..16-17

6 .      זכות השביתה לפי ההלכה 18-26
7.      כיצד פותרים את בעיית השביתות? -27-36

8 .      סיכום .37
9.      ביבליוגרפיה …38-39
מבוא
עבודתי תעסוק בזכות השביתה בישראל ובהשלכות הנובעות ממנה הן בחקיקה והן בפסיקה. שביתה היא מאבק מקצועי, שנועד למנוע פגיעה בעובדים, או לחלופין, לשפר את תנאיהם בזמן העבודה או בעת עזיבת העבודה.  הזכות לשבות זו היא אחת מזכויות היסוד של העובדים כגוף קולקטיבי, והיא מהווה חלק מהמשא ומתן הקיבוצי לקביעת תנאי העבודה וזכויותיה.
זכות השביתה הינה זכות בסיסית של עובדים בחברה דמוקרטית. זכות זו, כמו חופש ההתארגנות והחופש לניהול משא-ומתן קיבוצי, מטרתה איזון יחסי הכוחות בין הון ועבודה: זכות העובדים לשבות מהווה משקל נגד לעמדת הכוח של המעסיק, השולט בתנאי העבודה והשכר ואף בעצם קיומם של יחסי עבודה ובהגדרתם.
תופעת השביתה במדינת ישראל הופכת להיות תופעה מוכרת. מדי שנה סופגת כלכלת ישראל נזקים ישירים בהיקף של מיליארדי שקלים בגלל שביתות. ברגע שמגיע מצב של סכסוך עבודה בין ארגון העובדים לארגון המעסיקים (הכולל גם את הממשלה כמעסיקה) נראה כי האופציה הנפוצה ביותר היא פתיחה בשביתה בכדי שהעובדים יוכלו לקבל את מבוקשם. הנזק הנגרם מהשביתות, מכוסה ע"י התושבים שסופגים את השביתות הללו בכך שמשלמים מיסים גבוהים יותר בכדי לכסות את נזקי השביתות (אם מדובר בימים בהם לא הגיעו העובדים לעבודה סדירה, או בעקבות ההסדרים אליהם מגיעה הממשלה שצריכים לצאת מכיס משלם המיסים).
השאלה המרכזית אותה אנו צריכים לשאול היא: האם יש לתמוך בשביתה בכל מחיר ולא משנה מה נגרם בגללה או שלא לתמוך בשביתה ששוללת מהעובד להתמודד מול כוחו של המעסיק?
תמיכה בזכות השביתה אינה אומרת שכל שביתה היא צודקת, נכונה או ראויה. גם התומכים בזכות השביתה מודעים לכך שכמו כל זכות אחרת, גם היא ניתנת לניצול לרעה. עם זאת, תמיכה בזכות השביתה מושתתת על ההבנה כי בהעדר הגנה משפטית על זכות זו, אין לעובדים כוח / יכולת לנהל מו"מ אפקטיבי על תנאי העבודה, והם חשופים לניצול.
עובדתי זו נתמכת הן ע"י ניסיון היסטורי עשיר, והן ע"י הבנה של חוסר השוויון הכלכלי והחברתי המייחד את היחסים בין העובדים למעסיקים.
בעבודתי זו אתמקד בשביתות במשק הישראלי ואנסה לבדוק מספר נקודות:
בפרק הראשון אבדוק את הגדרת מושג השביתה כפי שזו באה לידי ביטוי באופנים שונים כדוגמת: מילונים, אנצקלופדיות, פסקי דין, וחוקים שונים. בפרק השני אסקור את סוגי השביתות הקיימות בארץ ובעולם, מטרותיהן, וההגנות אותן הן מספקות (בעיקר לציבור העובדים השובתים), תוך התמקדות ב"שביתה כללית", "שביתה כלכלית",  "שביתה פוליטית", "שביתה מעין פוליטית", ו"שביתה פראית".
 בפרק השלישי אבחן האם זכות השביתה היא אכן זכות, או שמא היא בגדר חירות, לצורך כך אעמוד על האבחנה בין שני המושגים, ואבדוק את מהות הזכות/החירות בהיבט החוקתי.
 בפרק רביעי אדון בהגבלות המוטלות על זכות זו, מכוח החוק או הפסיקה בארץ, וכן בשאלה כיצד ניתן לפתור את הבעיות השונות הנגרמות כתוצאה משביתה. ראש פרק מיוחד (חמישי) בעבודתי יעסוק בסוגיית "זכות השביתה לפי ההלכה היהודית".
ופרק שישי והאחרון יעסוק בכיצד פותרים את בעיית השביתות בישראל ובעולם, ובסוף אסכם את הנושא לפי השקפתי.
קריאה נעימה הגדרת המושג שביתה מבוא:
בפרק זה הגדיר את המושג שביתה, ואת חשיבות השביתה בישראל ובעולם. ישנם הרבה מאד פרושים לשביתות ובפרק זה אני אפרט מספר פרושים של המושג שביתה.
כללי:
בישראל לא קימת הוראת חוק מפורשת, המקנה לעובדים את הזכות לשבות, אך השביתה מוזכרת בהוראות חוק רבות. כמו כן היא הוכרה ע"י בתי המשפט בכלל, בתי הדין לעבודה בפרט, כזכות ברורה ולגיטימית.
המחוקק קבע מס' הגנות, שחלות בזמן שביתה שנעשתה כדין, להלן חלק מההגנות:
סעיף 19
לחוק הסכמים קיבוציים קובע כי השתתפות בשביתה לא תחשב כהפרה חובה אישית.
משמעות הוראה זו היא כי השתתפות בשביתה לא תיחשב להפרת חוזה עבודה.
סעיף 44
לחוק שירות התעסוקה קובע כי לשכת שירות התעסוקה לא תשלח עובדים למקום עבודה שיש בו שביתה ולא תשלח עובדים שובתים לעבודה, כל זמן השביתה.
סעיף 16
לחוק העסקת עובדים ע"י קבלני כוח אדם קובע, כי קבלן כוח אדם לא יעסיק עובדים במקום עובדים המשתתפים בשביתה, כל עוד מתקיימת השביתה.
סעיף 62 ב' לפקודת הנזיקין קובע, כי לא יראו בשביתה גרם הפרת חוזה (קרי, ארגון העובדים לא ייחשב כגורם להפרת חוזי העבודה האישיים בין העובדים למעביד).
דוגמא לכך היא פסק הדין רכב אשדוד, שם שבת ארגון קציני הים ובמהלך השביתה הם סירבו להזיז ספינות מרציף המכולות היחיד בארץ.
בית הדין קבע כי השובתים חייבים חובת זהירות כלפי צד ג', קרי היבואן.
הגדרת השביתה מהווה יסוד אחד מבין שני היסודות מהם מורכב המושג "שביתה בלתי מוגנת". דהיינו, על מנת שתתלבנה התוצאות האופרטיביות הקבועות בחוק לגבי פעולה מסוימת שהוגדרה בו כשביתה בלתי מוגנת, אותה פעולה צריכה קודם כל להיות שביתה. לעניין זה הגדיר המחוקק במדויק את המונח שביתה בחוק ישוב סכסוכי עבודה תשי"ז, 1957 בסעיף 37 א' . מן הראוי להצביע על שתי עובדות בסיסיות כדלקמן: האחת ההגדרה של שביתה שנקבעה בחוק ישוב סכסוכי עבודה סעיף א', נתקבלה בתקופה שקדמה לפסיקת בית הדין לעבודה בנושא השביתה. החידוש של המחוקק בעניין השביתה הבלתי מוגנת הינו חידוש שנתחדש בשנת 1972. הוא הדין גם לעניין פסק הדין הראשון של בית הדין לעבודה שעסק בנושא השביתה, אף שפסק זה ניתן רק ביולי 1972.
יתר על כן בפסק זה עדיין לא נתבארה ע"י בית הדין הגדרת המושג שביתה על שני פניה הכוללים את ההגדרה הצרה וההגדרה הרחבה, המתייחסים על כן גם לדפוס השביתה הקלאסי של הפסקה מלאה של עבודה, וגם לדפוס המודרני המתבטא בעיצומים. הפסיקה של בית הדין לעבודה שהבהירה את המשמעות המקובלת כיום למושג השביתה נתגבשה לראשונה בפסק הדין בעניין גינסטלר שניתן בשנת 1976.